!מתכון על בטוח. אין אפס

לא תמיד בא לצאת למסעדה. בטח כשמזג האוויר בחוץ חורפי, ועל אחת כמה וכמה כשיש לך מה לעשות בבית. י
בפריז יש כידוע לכולם, פתרון מנצח לכך. משהו שמעולם לא איכזב, ובנסיבות מסוימות, ובחברותא מתאימה, אינו פחות טוב ממסעדה. לא מתכוון לגלות שום דבר חדש ולא להמציא את הגלגל, אלא סתם להראות תמונות בנושא, ולהעלות את מפלס הרומנטיקה. י
ראשית צריך להצטייד בבאגט טרי. אין ספור בולאנז'רי בפאריז. אבל כדאי לסמוך על הפריזאים. אם ביום גשם יש תור ארוך, כאילו ברוסיה, אנשים עומדים בתור מחוץ לחנות עם מטריות במשך דקות ארוכות, יש כנראה סיבה לכך וכדאי להצטרף לתור. יי י



וכשמגיעים פנימה – להתבונן סביב, להריח את ניחוח הלחם הטרי מלוא האף, ולבקש מהבולאנז'יירית את הלחם הכי טוב בעולם. י







אח"כ אתה הולך לפרומאז'רי השכונתית ובוחר מה שבוחר מתוך המבחר העצום. גבינות עיזים, גבינות עובש כחלחל, גבינות כתומות, מעושנות. רק תגיד. ש


ואז אתה בא הביתה, פורס את הבאגט לארכו, מניח לפרורים ליפול על השולחן, ליפול על הרצפה. הרעש הזה של הקרום המתפצפץ כל כך נעים לאוזן. מנגינה שכולה טעם. אח"כ מניח לאורך הבגט שתים שלוש פרוסת ז'מבון שאני עדיין מתעקש לקרוא לו פרושוטו, אדום כהה, שמנוני, ריחו ממלא את נחיריך ומפעיל את בלוטות הרוק משל היית כלבו של פאבלוב. בוצע מחריץ הגבינה מספר פרוסות עבות, גסות, ומוסיף למעשה המרכבה, מוסיף עוד מכל מה שבא לך ו/או יש לך (לי במקרה הזה לא היה מבחר גדול), ואז כשסיימת להעמיס מכל טוב, אתה מכסה הכל במחצית העליונה של הבגט, לוחץ מעט את הלחם המשמיע חריקות ופצפוצים תחת ידך, וכשסיימת אתה מכין עוד באגט זהה, ועם 2 כוסות פשוטות של יין בורדו (פשוט עוד יותר), אתה מצטרף אליה. לא צריך מסעדה ולא נעליים (כי כך הרי חונכנו – למיטה לא נכנסים בנעליים). י

תם פרק פריז, סתיו 2007
ici sachi chatsubi, paris