!חוויה של פעם בחיים. פעם אחת בלבד

בשל אלף ואחת סיבות לא היה בכוונתי ללכת למסעדות עטורות כוכבי מישלן. רוב הסיבות נמדדות ביורו. האחרות כבר לא חשובות. ש

אי לכך שמחתי לגלות שהמסעדה – ביסטרו "או-ליונז" החוסה בצל מטריתו של שף אלן דוקאס מציעה ארוחת מניו תמורת 30 יורו ואה-לה-קארט תמורת כ - 40 (אלן דוקאס הוא מבעלי המסעדה, אחת מכמה שבבעלותו, אך הוא אינו משפשף שם. עם זאת בכל הפרסומים לא מנסים להסתיר את בעלותו). סיכמנו על שעה 9:30. ש
הקדמנו בכמה דקות והתבקשנו להמתין כי השולחן עדיין לא מוכן. האם נרצה לעלות לקומה העליונה לאולם ההמתנה? כן, תודה. עלינו ופגשנו את כל בני מחזור 9:30. פגישת מחזור שכזו. 8 אמריקאים רעשנים, 4 גרמנים נפוחים, זוג צעיר שלא זיהיתי את שפתו צליל של הונגרית בפינה, ויש הטוענים שהיה גם מי שדיבר צרפתית. בקיצור – בכל העולם קראו כנראה את מה שאני קראתי. תוך כ 15-20 דקות נמצא סידור הולם לכולם, ואנחנו הושבנו בשולחן פינתי, למזלנו לא ליד הדלת עם משבי הרוח עם כל פתיחה שלה. עד שהתפנו אלינו העפנו מבט סביב על המקום המעוצב בסגנון בראסרי קלאסי, קירות צהבהבים, אריחי קרמיקה פרחונית, מראות גדולות על הקירות ועוד. ש

מבט על התפריט שהונח לפנינו (אשר למרות הקוסמופוליטיות של קהל הסועדים, היה בצרפתית בלבד, עם אנגלית עילגת ביותר של המלצרית, לפחות זו ששרתה אותנו) התריע מפני אכזבה צפויה. דל ולא מגוון זה המינימום שאפשר לומר עליו. הפאטה הכפרי שהוגש בפתיחה השאיר עוד מקום לתקווה. הוגש על קרש עץ בליווי "יהלומי" ז'לטין שרדונה על מצע של עלי אנדיב. בהחלט מנה טובה שבזמן אמת הצדיקה את הישארותנו במקום למרות האכזבה הכללית מהתפריט. כנראה שגם השאר יהיה טוב כמו זה, הנחתי. ש
בשולחן לידינו ישבה קבוצת אמריקאים. בשל רעשנותם וניסיונות התרגום הקולניים שלהם הבנתי שהזמינו קונפי ברווז. גם אני, למרות סלידתי מאכילת ציפורי שיר מסוג תרנגולות, ברווזים וכד', הזמנתי בלית ברירה "קונפי דה קאנאר". שף המתהדר בצילו של אלן דוקאס חזקה עליו שיעשה מכל קאנאר – "קאנאר על הגג", כך חשבתי לתומי. קריאות התפעלות מכוון השולחן של הדוד סם ניתקו את חוט מחשבותי ומשכו את תשומת ליבי למלצרית של שכנינו כשהיא נושאת סיר אדום יצוק גדול וכבד לשולחנם. עיניהם היו פעורות וכל כולם אמרו שירה ציפיה והתפעלות כשהניחה את הסיר במרכז השולחן. ואז היא הסירה את המכסה הכבד. כל הקבוצה גחנו לעבר הסיר ותקעו עיניהם בתוכו. כשהתפוגג ענן האדים העולה מהסיר ונמוג דוק הערפל שכיסה את משקפיה של זו הפונה לעברי, הבחנתי שמבטם היה יותר מבט של השתאות ותדהמה, כאילו לא מאמינים למה שעיניהם רואות. לא היה סיפק בידי לתהות מה פשר השינוי, כי גם לעברנו צעדה מלצרית נושאת בידיה סיר דומה, רק קטן יותר. האם ראיתי שמץ של חיוך על שפתי האמריקאים? משהו בסגנון "הנה עוד אחד שאכל אותה"? ש
כשהתפוגג ענן האדים העפתי מבט לסיר. למעמקי הסיר יש לומר. עלתה בעיני רוחי תמונה מהעבר הצבאי כאשר היה צריך לחלץ מישהו שנפל ממצוק. מבט מגבוה גילה את גופתו השרועה בתחתית. קטן קטן וללא תזוזה בתוך שלולית עכורה. אני מתכוון כמובן לגופתו של הברווז, מה ברווז? עובר של ברווז! שרועה ללא תזוזה על קרקעית הסיר, בתוך שלולית קטנה של רוטב כלשהו. ניסיון להגיע לגופת הברווז עם המזלג היה בערך כמו להגיע למטייל שנפל. משימה כמעט בלתי אפשרית מפאת תנאי השטח. בשלב הזה כבר לא היה איכפת לי מהסביבה, וחילצתי את הגופה (של הברווז, רבאק) בידי. ניסיון לאכול את זה היה כישלון, בשר קשה ויבש, ולמרות שרק ביס קטן נשאר בסיר, הביס הקטן הזה היה בעצם כמעט חצי הברווזון המכוער. הכל בסדר? שאלה המלצרית. לא! עניתי וניסיתי להסביר שאמנם הברווז היה בלתי אכיל, אבל למזלי לא היה הרבה ממנו. היא לא הבינה, ז"א הבינה היטב אבל משכה בכתפיה בסתמיות והלכה לה. הרוטב, אגב, הלך טוב עם הלחם הכפרי שהוגש בשקית בד יוטה אסטטית. ש
מנה אחרונה כבר לא רצינו, אבל בכל זאת כשראיתי באחת המנות האחרונות שמופיע בהרכבה גם "אי צף" לא יכולתי לעמוד בפיתוי והזמנתי (אידיוט, נשאר אידיוט. אני יודע). הגיע איזה תפוח אפוי עם משהו שנראה כמו תלוליות של גלידת וניל. זה כנראה "אי צף" בנוסח אלן דוקאס המשכתי בשכנוע העצמי. לא! זו אכן היתה גלידה וניל, ואפילו לא מדהימה. היה טעים והייתי רעב ועייף מלדבר צרפתית, אז אכלתי. אח"כ ראיתי בחשבון שקיבלתי מנה אחרת מהתפריט, "פום קלושאר" ולא את מה שהזמנתי. הפראיירים כידוע לא מתים אלא רק מתחלפים. מחזור 7:30 סיים לאכול ומחזור 9:30 נטל את שרביט הפראיירים. לא חיכיתי לראות מה עלה בגורל המנה האחרונה של האמריקאים. ש
ההגינות מחייבת לומר כי היה גם משהו טוב במסעדה (ואני לא מתכוון לומר שהוא יצא ב 10:45 מאוכזב מתוסכל וקצת רעב), וזה נושא היין. לפחות כאן הם לא פישלו. תפריט יינות (בעיקר בורגון) עשיר ואיכותי (ומחירו בהתאם). לזכותם יאמר כי הוגשו יינות בכוסות גם מיינות האיכות, לא רק יין בית פשוט בכוס ואיכותי בבקבוק. כך לפחות נהניתי מכוס של ז'יברי-שמברטיין מעולה שהיה שווה כל יורו, והיו הרבה יורואים... לפחות ממשהו נהניתי שם. ש
אז כמו שאמרו כבר – טוב שם טוב משמן טוב. ש
חוויה של פעם בחיים...... זה לאו דווקא ציון חיובי... ש