04 מרץ, 2012

לה טרה פרומסה - קוצ'ין וקוצ'ינה



שעות אחה"צ של שבת חורפית, אנחנו, או לפחות אני, טבולים בבוץ, הנעליים משמיעות קולות משונים בכל צעד, מזכרת מהשעות המוקדמות יותר של היום לארכו של נחל הבשור השוצף.
נחל הבשור - מבט מתל-אל-פארעה

המחוג במד הרעב כבר נמצא בתחום האדום ומנורת האזהרה כבר מהבהבת אנושות. נכון שאפשר להצפין הביתה, אבל הימים ימי פסטיבל האוכל של יואב-יהודה ולא חראם? She who must be obeyed  דווקא בא לה על משהו הודי. "יש הרבה מושבים של הודים בסביבה, ובטח יש איפשהו מטבח פתוח" היא אומרת. אני דווקא בא לי בקר, לא הודו, אבל she must be obeyed. חיפוש קצר בגאונות הזו הקרויה טלפון גאון ואני נתקל ב-la terra promessa, הארץ המובטחת. זכרתי את סנדרו ואירית מביקור קודם לפני מספר שנים, עדיין במקום הקודם, ביקור שמשום מה לא היה לו ביקור המשך. שילוב נהדר חשבתי לעצמי היא תלך על המטבח הקוצ'יני של אירית ואני אתנחם לי בזרועות המטבח האיטלקי של סנדרו. ולא אמרתי עדיין מילה על היין.

סנדרו פלגריני הוא שף איטלקי יליד פארמה שזה כבר נקודת פלוס, באשר המטבח האמיליאני הוא אחד האהובים עלי, ואני כמובן לא אובייקטיבי. מה שחשוב עוד יותר זו העובדה שסנדו הוא נצר למשפחת ייננים מזה מאות שנים. סיפור עלייתו ארצה יכול לשמש נושא לסרט רומנטי אבל נעזוב את זה. אז אם סנדרו ממונה על הקוצ'ינה, אירית, אשתו, היא הקוצ'ינית שבצמד.
חלל המסעדה גדול ורחב עם תהודה גבוהה ואקוסטיקה שחילצה משני שולחנות בו זמנית אנחת "סוף סוף שקט" כששולחן רועש סיים את ארוחתו ויצא לאוויר הצונן שבחוץ. קירות ורצפה בצבע טרה-קוטה מנסים להשרות אווירה חמה על המקום, אבל אולי בשל השמיים הקודרים בחוץ, אולי בגלל הבוץ והקור בנעליים, ללא הצלחה יתרה. (סנדרו - אח זה הכי, אחי!).

השולחן לפני


  
השולחן לאחר האוכל

פוקצ'ה ולחם טריים עם שמן זית שהוגשו עם התפריט הכתוב ידנית, איפשרו לנו להתעמק בתפריט בניחותא, כשמד הרעב ירד לרמות סבירות.

לראשונות בחרנו בסלט עם פרוסות רוסט-ביף מצוין, ומרק עדשים סמיך עשיר ובעיקר חם טוב מאד.  היו גם חציל בטחינה וסילאן, טריו סלטים ומרק כתום שלפחות את חלקם נדגום בפעם הבאה.

בצד הקוצ'יני של השולחן תפריט העיקריות לא היווה בעיה והיא בחרה בלי היסוס באיספטי תבשיל בקר קוצ'יני, ותרומתה לקוצ'ינה היתה בכך שבמקום אורז כמקובל במקור, היא הזמינה את הבשר על מצע של פולנטה. בצד הקוצ'ינה של השולחן היתה כבר בעיה רצינית. כשיש לך במטבח שף איטלקי אמיתי ובתפריט כתוב fegato alla veneziana או פסטה תוצרת בית, אתה בדילמה קשה. כשבמורד התפריט מופיעים גם גלילת אנטרקוט עם ירקות ועשבי תיבול ונתחי סינטה עם פטריות וערמונים אתה כבר בבעיה רצינית. הפור נפל על הסינטה-פטריות-ערמונים, שהוגשו אף הם על מצע פולנטה לוהטת שנסכה חום נעים במורד הושט כמו שרק פולנטה יכולה לעשות והבהירה שוב למה אני כל כך אוהב אותה באתרי הסקי (ושיקפצו לי כל אלה שיגידו שזה בסה"כ ממליגה). שתי המנות היו טובות מאד.

לקינוח הוגש פארפה מנגו בלי אפשרויות אחרות (ארוחת תפריט קבוע לרגל פסטיבל האוכל).

תפריט היין בנסיבות היום כלל ארבעה יינות פרי ידיו של סנדרו. אני הלכתי על ה"לקרימה" ("דמעה") 2008 רזרב. בלנד מענין של סן-ג'ובזה, סירה וקברנה-פרנק שהוציא מעצמו יין מאוזן, בעל גוף ופירותיות נעימה וממני הוציא דמעה של אושר (וגם 120 ש"ח מהארנק). 

דמעות של שמחה

[יינות אחרים שהוצעו פרימיטיבו שיכול היה להיות מענין אבל לי התבקש יין בעל גוף מלא יותר, וכן קברנה וקברנה-מרלו שנשמעו לי פחות מענינים, אבל לא בדקתי. ואני חושב שלא טעיתי]


אין לי ספק שנחזור לשם. מקום נעים, אוכל מעולה, יין שטעמנו - מצוין.
Arrivederci Terra, e' una promessa
קיבוץ גת
 050-5684775 
פתוח בסופי שבוע. במהלך השבוע לקבוצות לפי תאום. 

אין תגובות: