15 אוקטובר, 2007

!סיציליה - לא מה שחשבתם

סיציליה זה לא רק מה שאתם חושבים. גם לא מה שאני חשבתי. י


סיבוב של שבוע ברחבי האי גילה ארץ מעניינת, שרידים של תרבויות שונות – יוונים, רומאים, ערבים, נורמנים, ועוד ששלטו באי במהלך ההיסטוריה





נופים מרהיבים של חופים כחולים ועיירות חוף ציוריות לצד ערים מוזנחות, מזכירות את העיירה בסינמה פרדיזו, מתפוררות עד כאב, בהן סיגנון הבארוק המפואר הולך ומוחלף ע"י סגנון הבארוק המפורר, הר געש אחד שעדיין מעשן ומאיים, ואנשים פתוחים וחמים





ובעיקר (מנקודת ראותי הצרה) אוכל פשוט וטוב, מבוסס על הרבה ים, ירקות, שמן זית. וגם יין. איך לא? שהרי סביב היין יקום ויפול דבר. י
כהרגלנו בקודש, היין בטיולים הוא תמיד היין המקומי. בסיציליה יש את המרסלה, אך זה לא יין המלווה אוכל, זה יין מתוק ומחוזק. יש גם את הפסיטו, יין קינוח טוב לכשעצמו, אך גם הוא לא מלווה את האוכל. העינב של סיציליה הוא ה-נֶרו ד'אָווֹלָה, בן דודו הרחוק של הסירה. יין בעל גוף בינוני ומעלה, מלווה בכיף את האוכל הלא כבד שמאפיין את המטבח הסיציליאני, אוכל שעוד יפורט בהמשך. אנחנו אהבנו אותו בקראף, מוגש בפיצריות, בטראטוריות עממיות, במסעדות בשווקים. י




אהבנו אותו בבקבוקים וכוסות פשוטות במסעדות "רגילות" עם לחם טרי פרוס גס לניגוב שאריות של צלחת קפונטה או רוטב של פסטה. י




ואהבנו שבעתיים במסעדות גורמה, כשנמזג לכוסות קריסטל מחמיאות ליד מנות מצוירות המוגשות ע"י מלצרים בפאפיון. י








השווקים בסיציליה, ציוריים צבעוניים וריחניים כמו ששווקים יודעים להיות. הגדול והמרשים ביותר הוא שוק הווצ'יריה בפלרמו שוק העומד במקומו ליד הנמל כבר מאות שנים ועיקרו שוק דייגים. למטיילים העתידיים – שוק הדייגים סגור בימי ראשון (כמובן) ושני. זה בעצם ברור מכיוון שבשביל לצאת לדייג במוצאי דומניקה, צריך להפסיד את שידורי הכדורגל של יום א', ואני לא מכיר אף איטלקי שיוותר על ה-"פרטיטה" בשביל ללכת לעבוד... ובימים האחרים, אם אתם רוצים, צריך להשכים קום ולהגיע עם שחר. שוק זה מחובר להווי הפלרמיטני עד כדי שיש בדיאלקט סיציליאני ביטוי האומר "כשמדרכות הווצ'יריה תהינה יבשות (מהמים של דוכני הדגים וכו')" ומשמעותו כמו "כשיצמחו לי שערות על כף היד". (היום זה כבר שונה קצת כאמור, ובימי שני המדרכה יבשה). אך גם ללא המולת הדייגים ומראה פירות הים הטריים, השוק צבעוני, תוסס, רועש. י


וכבכל שוק, בין הדוכנים פזורות מסעדות קטנות, "של מקומיים". כבר בסיור הבוקר המוקדם, הבחנו בחנויות נטולות שלט או סימן של מסעדה, ורק מראהו של גבר גדול בגופיה העומד ליד שולחן וחותך בצל או קולף שומים, או אשה זקנה, שיער שיבה אסוף החותכת פלפלים, מנקה דגים, מרמז על העתיד להתרחש ולרחוש כאן בעוד מספר שעות. אם רוצים לטעום (ורוצים!!) ולו גם חלק קטן בלבד מהמקומות האלה, לא יספיק שבוע (וזו סיבה טובה לנסיעה חוזרת). לי היו מספר כתובות ובצער רב נאלצתי לצמצם רשימה ולבסוף להכריע ולהחליט על אחת (כי היתה גם רשימה מחוץ לשוק). הכי נראתה לי בשעורי הבית שהכנתי היא זו של דודה פינה. טרטוריה ללא שלט או סימן שאמורה להיות ציורית וצבעונית, כזו שגם כשהמקום מלא, רוחש, ומעלה ניחוחות, אם לא תמצ"ח בעיניה של הדודה פינה, היא תגיד לך כשידיה עמוסות צלחות להגשה, שהמסעדה סגורה. אהבתי את התאור המאתגר הזה אך משום מה לא הצלחתי לאתרה (יתכן והיה זה יום הסגירה השבועי). השניה – טרטוריה בקומה שניה מעל לככר המרכזית של השוק, עם מרפסת משקיפה על כל המתרחש למטה. למרות שמה הכל כך לא מפתה – שנגחאי – זו טרטוריה איטלקית סיציליאנית אוטנטית. צילמתי את המרפסת למען ההיסטוריה

אך למרות הנוף הנשקף מהמרפסת הפור נפל על טוטו (לא, אין שום קשר, וזה לא סניף של טוטו התלביבית, ומבטאים את השם, גם התלביבי, במילרע. טוטו במילעיל זה רק כדורגל). אבל על טוטו – יסופר בנפרד. אנצו הרוויח בכבוד איזכור בנפרד. י



foto by C. Warde-Jones, NYT


foto by C. Warde-Jones, NYT

foto by C. Warde-Jones, NYT

בנושא הגבינות – בנוסף לרשימה הרגילה, תוסיפו לרשימה לפחות שתיים נוספות. פקורינו סיציליאנו, צעירה או מיושנת, עם גרגרי פלפל שחור שלמים
(pecorino siciliano pepato)
וגבינה דומה, מיושנת ועצבנית יותר, אף היא זרועה בגרגרי פלפל שחור, ושמה פיאצ'נטינו אֶנֶזֶה
(piacentino ennese)
ייחודה הוא בתיבול עדין בזעפרן, מה שמקנה לה את טעם מיוחד ואת צבעה המעט כהה יותר. י
ולא לשכוח לטעום מידי פעם ארנצ'יני – אוכל רחוב, על משקל פלאפל, כדורי אורז מטוגנים וממולאים או בבשר טחון (יענו ראגו) או בגבינה או בשילוב של השניים. יהיה מי שייזכר בקובֶה אורז, וזה אכן דומה. מעט יותר גדול, וכמובן ללא הכשר הבד"צ. ולא להסתפק רק במקום אחד אלא לנסות בכמה וכמה מקומות, יען כי יש הבדלים. י
אהה.... כן... ובקשר לשאלה ההיא שבטח שואל כל אחד כששומע סיציליה, אז זה מה שהיה... י
המקום: חוות אגריטוריזמו הממוקמת בלב אזור של כרמים, ומטעי סברס (כאן עושים מהסברס ליקרים, משתמשים בפרי גם לבישול – ועוד ידובר בזה , ויש מטעים נרחבים מרובים של סברס). טוסקנה של סיציליה. השעה: בערך 7 בבוקר. בחזרה מצעידת בוקר בין הכרמים, כשהנוף הפסטורלי משמש תפאורה מתקתקה לכל אידיליה. י




לפתע מיתמר ענן אבק מכוון דרך העפר העולה במעלה הגבעה, סימן שרכב עושה דרכו לחווה. שעה קצת משונה לבואם של אורחים חדשים. בשער החווה נכנסת מרצדס חדישה, שחורה, מבריקה, שנדמה כי אפילו אבק הדרך לא דבק בה. שני גברים יוצאים מהמרצדס, לבושים בחליפות שחורות מחויטות, חולצות לבנות, עניבה כהה, משקפי שמש. בעל החווה ממתין להם בחצר, ושלושתם, שני המחויטים משני צידיו של בעל המקום, נכנסים למשרד. חולפות דקותיים ושני המחויטים יוצאים, נכנסים למרצדס ונעלמים במורד דרך העפר מעלים אבק. ותתפלאו – זה לא מה שחשבתם. אלה היו סוכני הביטוח שהציעו לו ביטוח נגד שריפות.... תמונות? אוקיי. מישהו צילם. אבל הוא השאיר את הכרטיס במצלמה. י
והמצלמה בכיס המכנסיים. י
והמכנסיים עליו. י
והוא נעלם בדיוק ביום שבו יצקו אבן פינה לגשר חדש בכניסה לכפר קורליאונה. קאפיש? י






PALERMO - Trattoria da Toto'


Quannu s'asciucanu i balati dà Vucciria
כאשר יתייבשו מדרכות הווצ'יריה אומר הפתגם הסיציליאני. רוצה לומר – לעולם לא. י
שוק הווּצ'יריה, השוק הגדול והצבעוני של פלרמו ממוקם בכמה בלוקים של רחובות ליד הנמל, בין רחוב ויטוריו-עמנואל ובין רחוב רומא. כמו כל אזור סמוך לנמל בכל עיר בעולם, זהו אזור ישן, מלוכלך, ריחני, צבעוני, תוסס. וכמו בכל שוק בעולם, בין חנויות השוק משובצות עשרות מסעדות קטנות, בתי אוכל, מסעדות "פועלים", בישול ביתי שמפעיל את בלוטות הרוק עם התקרבך למתחם השוק. י
היתה לי רשימה לא קצרה של מסעדות מומלצות בשוק, אבל קוצר הזמן הכתיב והיה ברור שלא אוכל לדגום את כולן וצריך להחליט על זו או אחרת. חוש הריח והאינסטינקטים היו גורם חשוב בבחירת מסעדה. בסופה של התלבטות ולאור נתונים בשטח נפל הפור על "הטראטוריה של טוטו". המסעדה ממוקמת בככר המרכזית של השוק. קטנה, ללא כל הידור, מספר שולחנות על המדרכה ועוד כמה בפנים. י


כשמתקרבים – הרושם הראשון הוא שזו טעות להיכנס. מילא גזרי עיתונים ממוסגרים, מילא שלט באנגלית, אבל רחמנא ליצלן.. שלט קטן ביפנית??? זה כבר יותר מידי בשבילי. גם מספר דוברי האיטלקית בשולחנות על המדרכה הסתכם באחד, וזה הייתי אני. אבל אז יצא מתוך המסעדה אנצו. גבר בשנות החמישים, גבוה, צרוב שמש, מקריח, שער מסורק לאחור ומשוח בברילנטין, שתי טבעות זהב ענקיות על אצבעות יד ימין, ועיניים כחולות על רקע אדום כרוני, ללמדך כי לא רק מים שותים בטראטוריה הזו. משהו במראהו הפעיל את מנגנון האינסטינקטים ואמר שאנצו לא ממש התכוון ליפנים. למה? ככה! י
התיישבנו ליד שולחן על המדרכה. י
תוך שניות הושלכה לשולחן סלסלה עם לחם טרי, פרוס בפרוסות עבות, גסות, ואנצו זורק הוראות לכל עבר, ופונה אלינו במבטא סיציליאני כבד – " 'כנסו למטבח, יש שם צלחות וקחו אנטיפסטי מה שבא לכם! ביאנקו או רוסו?" ברגע זה ידעתי שהחושים לא הטעו והבחירה היתה נכונה. י
י"רוסו" אמרתי, והלכתי למטבח. חדר קטן וצפוף, תערובת ריחות של טיגון, בישולים, שום, שרק בזכות עצמם יכולים הריחות לשמש מתאבנים ללא צורך באנטיפסטי. על הכיריים סירים מבעבעים, מחבתות רוחשות, ערמת צלחות וגבר ואשה שוקדים על העמסת הצלחות עד לגבול המותר בחוק. בפינת המטבח, ערמת צלחות על מדף ומבחר אנטיפסטי: פרוסות חציל מטוגן, חציל צרוב, זוקיני, סרדינים מטוגנים בתחמיץ, כרובית ירוקה, פטריות בתחמיץ, כל מיני עלים ירוקים מבושלים, פלפלים קלויים ובטח שכחתי עוד. "שים עוד! למה כ"כ קצת? לא לקחת מהכרובית" שמעתי מאחורי את אנג'לה (שם בדוי) כשהיא נותנת בי מבט כאילו כועס מעבר לכתף בעודה משגיחה על המחבת הרוחשת על האש. י


בינתיים הונחו על השולחן "מֶצו די רוסו" של יין הבית, ואנחנו פצחנו בשירת אבינו מלכנו, והודינו לבורא עולם. אנצו כמובן לא יכול היה לראות שצלחת האנטיפסטי המרכזית הסתיימה והאיץ בנו לקום לסיבוב נוסף. מי אמר שאין "אמא פולניה" ממין זכר? רק חסר היה שישלים את המשפט ויאמר שככה לא נִגְדַל, ונישאר רזים (הלוואי) וחלשים ולא יקחו אותנו לצבא... בינתיים המסעדה הולכת ומתמלאת. הפעם אלו כבר איטלקים בהפסקת צהריים מעבודתם, מכירים את המקום ונכנסים ישירות למטבח בקריאות "אהו.. צ'או אנצו..." במטבח הם בוחנים כל סיר ומחבת, מרימים מכסה פה, מרחרחים שם, ושואלים את אנג'לה מה יש היום, ממש כמו שיעשו בעוד כמה שעות כשיחזרו הביתה וישאלו את האנג'לה הפרטית שלהם מה הכינה לארוחת ערב. י
אצלנו על השולחן הצלחות מתרוקנות והבחור הממלצר מניח תפריט יומי כתוב בכתב יד

מכל המבחר אנחנו מבינים שיש גם מחר (עוד הלוואי...). מכל מקום מה שבחרנו היה
פלרמיטנה – מנת ספגטי אליו-אוליו עם עגבניות שרי, צימוקי עוללות ענבים, אנשובי ואולי עוד, ועל זה זורים .... פרורי לחם. זה מראה שלא בארץ הפרמיג'אנו אנו (לא שאין) והתחליף העני הוא פרורי לחם קלוי. שינוי שכדאי לכם לאמצו מידי פעם. צימוקי הענבים (הנקודה השחורה בשעה 7 בצלחת שבתמונה) נותנים לך זץ מתקתק מפתיע על רקע הטעמים האחרים (וזה היה גם במסעדות אחרות שאכלנו). מנה פשוטה ומדהימה שלא היכרתי. י

רביולי ממולאים בבשר דג – מרקם המילוי קטיפתי, עדין, עם רוטב עגבניות וציר דגים אשר משלים את טעמם של הרביולי. י

אליו-אוליו- שאנחנו כאילו מכירים, והדגש על כאילו. י

בעוד אנחנו מתענגים, ועד שמגיעה המנה הבאה, אני אומר לאנצו שימסור את מחמאותינו לאנג'לה המנצחת על מלאכת המטבח. אנצו בתגובה מגמגם קלות במבוכה, מכחכח בגרונו וממלמל בחצי פה "אההממ... אני הוא השף, אנג'לה רק מוציאה את המנות..." המבוכה והגימגום עברו כמו במשחק טניס למגרש שלי, ואני מרעיף עליו מחמאות לרוב ומודיע לו שאני לא עוזב בלי צילום לוחמים למזכרת. הוא מבטיח לתלות את התמונה אחר כבוד במסעדה, הולך למטבח ומביא צלחת בוטרגה מביצי טונה על חשבון הבית. חשבנו כבר לוותר על מנה נוספת שהוזמנה, אבל למראיה, לא חושב שמישהו היה מוותר עליה – קלמרי ענק שלם, מטוגן, עם שני גמברי גדולים סועדים אותו משני צידיו. י

קינוח – אין. בשביל זה יש חנויות גלידה בשוק. לפי המנות שאכלנו נראה שזו החמצה. י
במקום קינוח נכנסתי למטבח לתמונת מחזור עם אנצו. כשאמרתי לו שאני אוהב לבשל, לא רק לאכול, העמידו אותי מיד על הסירים, מחבת ביד אחת, כף גדולה ביד השניה, והיידה לעבודה... האמפרי בוגארט היה אומר שזוהי תחילתה של ידידות מופלאה... י
La vecchia trattoria da Toto'
via Coltellieri 5 (mercato della vucceria)

PALERMO - Antica Focacceria San Francesco

המסעדה הזו היא מוסד קולינרי בפלרמו. פלרמו (הקולינרית) ללא המסעדה הזו, זה כמו פריז ללא מגדל אייפל, כמו נ"י ללא פסל החרות, כמו ערוץ 1 ללא חיים יבין, כמו פורום האוכל של אורט ללא... (לא אפרט בכדי לא להסתבך). ואין פלא בכך. המסעדה עומדת על מקומה משנת 1834. זה 173 שנה למי שלא מוצא את המחשבון בהישג יד. דורות של בשלנים, דורות של סועדים, אבל אותן פוקאצ'ות מיוחדות שהפכו כבר לסמל וזכו לסימון די.או.סי. ה"גמברו-רוסו" שקוראי הותיקים כבר יודעים שזה התנ"ך למסעדות איטליה, הגדיר את המקום באמרו שהם הפכו את המזון המהיר לגורמה. [כיום זו כבר מסעדה לכל דבר, לא רק מזון מהיר, אבל הפוקאצ'ות האלה הן הסמל המסחרי].י(התמונה לקוחה מהאינטרנט, לא שלי)
לעת צהריים כאשר אגף המזון המהיר הוא הדומיננטי, צובאים אנשים רבים על פתח המסעדה, ממתינים לתורם לקבל את הפוקצ'ה המפורסמת. לחמניה דמוית לחמנית המבורגר עם פרוסות דקות של טחול מבושל או פרוסות בשר אחר, עם גבינה. באולם המרכזי של המסעדה יש דלפק ובו סיר ענק, משל היה זה איזה מטבח צבאי, עם הבשרים הנ"ל, לחמניות וגבינה, ותור ארוך משתרך לפני הדלפק בסבלנות אין קץ, ממתינים איש איש לפוקצ'תו. י
לעת ערב, פותחים שולחנות בככר שבחזית המסעדה. כל הככר הופכת לחלק מהמסעדה והולכת ומתמלאת בקהל שרובו איטלקים ("באנו ממילנו" אמרה שלישית איטלקים לזו שעל חלוקת השולחנות במטרה לקבל שולחן מבלי שהזמינו מראש).י
לפתיחה לקחנו אנטיפסו-רוסטיקו – מעורב של אנטיפסטי המאפיינים את המקום. י
משעה 12 בכוון השעון – קפונטה שזה קוביות חציל מטוגן, עגבניות, זיתים ועוד כל מיני, מוגש בד"כ כמנה ראשונה קרה, מנה אופיינית לסיציליה. פרוסת פאנלה שזו פוקצ'ה מקמח חומוס, פוקצ'ה עם טחול מבושל וגבינה, ואח"כ מיני טוגנים וקרוקטים מגבינה, תפו"א ועוד בלתי זכורים. מנה נהדרת שרק מדגימה את אופיו המיוחד של המקום, ואפשר לאכול ממנה עוד ועוד. י
אח"כ הובאו מיני פסטה, אשר המיוחדת היתה פסטה-פריטה, ז"א פסטה מטוגנת. מנת ספגטי שטוגנו לאחר הכנתם והונחו על סלסלת גבינת פקורינו / פרמיג'נו (?) מטוגנת (מעין טוויל). מנה שטרם ראיתי באף מקום אחר והיא מנת הדגל שלהם בפסטות. (אבל לצערי לא תמונת הדגל שלי, ואינה מחמיאה למנה)י
כמו כן הובאה לשולחננו מנה של גלילות דג חרב ממולאות בתערובת גבינה ובשר דג וסרטנים קצוצים – ללקק את האצבעות. נזללה כה מהר שלא הספקתי לצלם. את המנות אחרונות אני זוכר במעורפל מתוך אד כבד של אלכוהול (נכון שאם שותים לא נוהגים, אבל זה לא אומר שמתנזרים ממתוק) מוס לימונצ'לו בצד שלי של השולחן. בצידו השני משהו על בסיס ריקוטה. י
בין לבין, העפתי מבטים לשולחנות ליד ועל המלצרים המתרוצצים בין השולחנות, ואיך לומר זאת, ערמות השרימפים, גמברים ואחיהם יכלו למלא את הפיאצה ע"ש פרנצ'סקו הקדוש, כמו המוני המאמינים הממלאים את ככר פייטרו הקדוש בימי ראשון. י

* * *

בתור טיפים למי שמתכוון לבקר שם: ראשית – יש להזמין מקום מראש, או להמר על שולחן פנוי בחצי השני של הערב לקראת 9:30-10 .שנית (וזה חשוב מאד) הכתובת היא רח' אלסנדרו פטרנוסטרו והדגש על אלסנדרו, כי יש גם רחוב פאולו פטרנוסטרו באזור אחר של העיר, והבאר במספר 58 ראה כבר הרבה כאלה שחיפשו את הפוקצ'ריה, כולל אנחנו. הרחוב
הנכון אלסנדרו פט' הוא ליד הנמל, ליד שוק הווצ'יריה, יוצא מרחוב ויטוריו עימנואל


http://www.afsf.it/ אתר המסעדה

Antica Focacceria San Francesco, via Alessandro Paternostro 58, Palermo.
Tel: +39-091-6090261

14 אוקטובר, 2007

PIAZZA ARMERINA -Al-Fogher

פיאצה-ארמרינה זו עיירה קטנה היושבת על על ציר תנועה מרכזי במרכז סיציליה. קרוב לוודאי שאלמלא וילה-רומנה הסמוכה לא היתה זוכה אפילו לציון במפה בקנה מידה בינוני וכל היופי שלה היה מצטמצם למראה העיירה על הכביש המהיר.י

אבל ליד העיירה יש אתר תיירותי מדהים הנקרא וילה רומנה, עם רצפות פסיפס מרהיבות ביופיין ובכמותן המצדיק סיבוב וביקור במקום (אבל לא בכך עסקינן), ולכן זכתה העיירה במחלף (אפילו שניים, צפון ודרום) מהכביש המהיר (117 ביס) החוצה את סיציליה מצפון לדרום במרכז האי.י המטייל חד העין יוכל להבחין בשולי המחלף הצפוני בגג של מבנה קטן, מה שמסתבר כמסעדה, עם שלט פרסומת אדום של קפה אילי. לכאורה מסעדת דרכים אפורה כמוה יש רבות, מידי מספר ק"מ. לכאורה, רק לכאורה. י
כשתכננתי את מסלול הטיול, היה לי חשוב לוודא היכן בדיוק נהיה בתאריך 29 בספטמבר שכן זה יומולדתי (תודה... אין צורך). בשל היותנו באיטליה, היה סביר להניח שנחגוג במסעדה איטלקית, כמו שבשנה שעברה בהיותנו בסין חגגנו במסעדה סינית. היא, שתהיה לי בריאה, משוכנעת שבמקרה מצאתי מסעדה ליד המקום בו התאכסנו. אבל האמת היא שזה היה הפוך. קודם מצאתי את המסעדה, ואח"כ איפה אפשר לישון לידה. ה"גמברו-רוסו" מגדיר אותה כאחת הטובות באי, וכדי למצוא טובה ממנה יש להרחיק לכת ק"מ רבים. יחד עם זאת המחירים אינם בשמיים והגמברו נותן לה + במדד מחיר/תמורה. י
החנינו את הפורד פוקוס שלנו ליד הפורשה שחלפה על פנינו ביעף בדרך ונכנסנו. המקום מעוצב בחמימות, סולידי, ללא התפלצנות יתרה אך בהקפדה על כל הגינונים המקובלים.י
הלכנו על ארוחת טעימות אחת (55€ ל-7 מנות) ועל ארוחת תפריט אחת (כ- 30 יורו לשתי מנות, לפני קינוח)י
לגבי הטעימות – נשאלנו אם יש אלרגיות או הסתיגויות כלשהן, ומשענינו בשלילה, איבדנו כל זכות לבחור. הכל לפי הקפריזות של השף אנג'לו טרנו.י
מנת מתאבן מתנת השף – ביס לחמניה עם מוס חצילים קומץ פילטים של אנשובי טריים במיץ לימון. י
אויסטר שנשלק בשלוק.י

שני גמברי גדולים בקדאיף, האחד על מצע ג'וליינים של פלפלים, השני (מתבייש ולא נראה בתמונה) על מצע של ... לא זוכר. בינהם כדור סורבה רימונים. י
טרין כפרי מברווז וחזיר עם פלחי אפרסקים מקורמלים ופיסטוק



פסטה שחורה עם צדפות, על בסיס של רוטב ברוקולי צעירים

שליו ממולא בבשר ... עם רוטב על בסיס סברס, ושני סברס צלויים

כמו כן היו ולא צולמו פילה חזירון עם רוטב פטריות ויין, מנת גבינות, ומנה אחרונה – מוס/קרם על בסיס ריקוטה. י
אחלה של ארוחה, יופי של מסעדה. י

Al Fogher, tel: 0935 684123, route 117-bis, Piazza-Armerina, northern interchange

ERICE - La Pentolaccia


אריצ'ה – עיירה ימי-ביניימית על ראש צוק. סימטאות צרות מרוצפות חלוקי אבן, שערים נעולים על חצרות אפלוליות, ונוף כאילו ממטוס. בהחלט שווה ביקור אפילו שקצת לא כל כך על הציר המרכזי בסיציליה
בכניסה לעיירה, מקדמות את פנינו פרסומות למסעדות המתפארות כל אחת במומחיותה. זו בפסטות אופיניות, זו במתוקים, השלישית במאכלי הים. די בשלטים אלה בכדי להפעיל את בלוטות התאבון, ומיצי הקיבה כבר תוססים במרכז הבטן. בהמשך, ליד הככר המרכזית של העיירה, חלפנו ליד המסעדות הללו. צלחות פלסטיק חד פעמיות על שולחנות ברחוב... המשכנו לתוך סימטאות העיירה והפעלנו את הג'י-פי-אס הגסטרונומי שנצרב לנו במוח במשך השנים. ברור שבעיירה כזו, שרק תיירים ומטיילים בה, לא ניתן למצוא מסעדה "של מקומיים" הרי כל בעל מסעדה שם מפנטז על התיירים. אבל על רקע חוחי הפלסטיק החד פעמי, המסעדה הזו היא בהחלט שושנה, ואתם יודעים מה? גם ללא הרקע הזה. י
המבנה הוא בית אבן רחב מידות בסגנון של כל העיירה, קיים משנת 1600 ומשהו והיה פעם מנזר. מבואה קצת קיטשית עם כל מיני עגלות עתיקות או משהו דומה. בפנים, בקומה העליונה, טרטורייה מעוצבת בסיגנון קלאסי. אח"כ התחילה ההפתעה כאשר הוגשו מנות לתפארת, גם בגודל גם באיכות, כאילו לא היינו במרכזה של עיירת תיירות ללא אפשרות נסיגה למסעדה שאינה תיירותית. אם מישהו מגיע לאריצ'ה (וכדאי להגיע), המסעדה הזו מומלצת. י
זכו להיכנס לאלבום פסטה פירות ים, פסטה עם אספרגוס ועוד, קוסקוס דג (מנה סיציליאנית טיפוסית) וסמיפרדו פיסטקיו



http://www.ristorantelapentolaccia.it/ (אתר המסעדה, באיטלקית)