‏הצגת רשומות עם תוויות יין. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יין. הצג את כל הרשומות

04 מרץ, 2012

לה טרה פרומסה - קוצ'ין וקוצ'ינה



שעות אחה"צ של שבת חורפית, אנחנו, או לפחות אני, טבולים בבוץ, הנעליים משמיעות קולות משונים בכל צעד, מזכרת מהשעות המוקדמות יותר של היום לארכו של נחל הבשור השוצף.
נחל הבשור - מבט מתל-אל-פארעה

המחוג במד הרעב כבר נמצא בתחום האדום ומנורת האזהרה כבר מהבהבת אנושות. נכון שאפשר להצפין הביתה, אבל הימים ימי פסטיבל האוכל של יואב-יהודה ולא חראם? She who must be obeyed  דווקא בא לה על משהו הודי. "יש הרבה מושבים של הודים בסביבה, ובטח יש איפשהו מטבח פתוח" היא אומרת. אני דווקא בא לי בקר, לא הודו, אבל she must be obeyed. חיפוש קצר בגאונות הזו הקרויה טלפון גאון ואני נתקל ב-la terra promessa, הארץ המובטחת. זכרתי את סנדרו ואירית מביקור קודם לפני מספר שנים, עדיין במקום הקודם, ביקור שמשום מה לא היה לו ביקור המשך. שילוב נהדר חשבתי לעצמי היא תלך על המטבח הקוצ'יני של אירית ואני אתנחם לי בזרועות המטבח האיטלקי של סנדרו. ולא אמרתי עדיין מילה על היין.

סנדרו פלגריני הוא שף איטלקי יליד פארמה שזה כבר נקודת פלוס, באשר המטבח האמיליאני הוא אחד האהובים עלי, ואני כמובן לא אובייקטיבי. מה שחשוב עוד יותר זו העובדה שסנדו הוא נצר למשפחת ייננים מזה מאות שנים. סיפור עלייתו ארצה יכול לשמש נושא לסרט רומנטי אבל נעזוב את זה. אז אם סנדרו ממונה על הקוצ'ינה, אירית, אשתו, היא הקוצ'ינית שבצמד.
חלל המסעדה גדול ורחב עם תהודה גבוהה ואקוסטיקה שחילצה משני שולחנות בו זמנית אנחת "סוף סוף שקט" כששולחן רועש סיים את ארוחתו ויצא לאוויר הצונן שבחוץ. קירות ורצפה בצבע טרה-קוטה מנסים להשרות אווירה חמה על המקום, אבל אולי בשל השמיים הקודרים בחוץ, אולי בגלל הבוץ והקור בנעליים, ללא הצלחה יתרה. (סנדרו - אח זה הכי, אחי!).

השולחן לפני


  
השולחן לאחר האוכל

פוקצ'ה ולחם טריים עם שמן זית שהוגשו עם התפריט הכתוב ידנית, איפשרו לנו להתעמק בתפריט בניחותא, כשמד הרעב ירד לרמות סבירות.

לראשונות בחרנו בסלט עם פרוסות רוסט-ביף מצוין, ומרק עדשים סמיך עשיר ובעיקר חם טוב מאד.  היו גם חציל בטחינה וסילאן, טריו סלטים ומרק כתום שלפחות את חלקם נדגום בפעם הבאה.

בצד הקוצ'יני של השולחן תפריט העיקריות לא היווה בעיה והיא בחרה בלי היסוס באיספטי תבשיל בקר קוצ'יני, ותרומתה לקוצ'ינה היתה בכך שבמקום אורז כמקובל במקור, היא הזמינה את הבשר על מצע של פולנטה. בצד הקוצ'ינה של השולחן היתה כבר בעיה רצינית. כשיש לך במטבח שף איטלקי אמיתי ובתפריט כתוב fegato alla veneziana או פסטה תוצרת בית, אתה בדילמה קשה. כשבמורד התפריט מופיעים גם גלילת אנטרקוט עם ירקות ועשבי תיבול ונתחי סינטה עם פטריות וערמונים אתה כבר בבעיה רצינית. הפור נפל על הסינטה-פטריות-ערמונים, שהוגשו אף הם על מצע פולנטה לוהטת שנסכה חום נעים במורד הושט כמו שרק פולנטה יכולה לעשות והבהירה שוב למה אני כל כך אוהב אותה באתרי הסקי (ושיקפצו לי כל אלה שיגידו שזה בסה"כ ממליגה). שתי המנות היו טובות מאד.

לקינוח הוגש פארפה מנגו בלי אפשרויות אחרות (ארוחת תפריט קבוע לרגל פסטיבל האוכל).

תפריט היין בנסיבות היום כלל ארבעה יינות פרי ידיו של סנדרו. אני הלכתי על ה"לקרימה" ("דמעה") 2008 רזרב. בלנד מענין של סן-ג'ובזה, סירה וקברנה-פרנק שהוציא מעצמו יין מאוזן, בעל גוף ופירותיות נעימה וממני הוציא דמעה של אושר (וגם 120 ש"ח מהארנק). 

דמעות של שמחה

[יינות אחרים שהוצעו פרימיטיבו שיכול היה להיות מענין אבל לי התבקש יין בעל גוף מלא יותר, וכן קברנה וקברנה-מרלו שנשמעו לי פחות מענינים, אבל לא בדקתי. ואני חושב שלא טעיתי]


אין לי ספק שנחזור לשם. מקום נעים, אוכל מעולה, יין שטעמנו - מצוין.
Arrivederci Terra, e' una promessa
קיבוץ גת
 050-5684775 
פתוח בסופי שבוע. במהלך השבוע לקבוצות לפי תאום. 

15 ספטמבר, 2009

פותחים שולחן עם יובל בן שושן

זה בערך איזה 30 שנה שדіבי, חבר ילדות שלי, ואני כרתנו ברית עולם עם בכחוס. במשך השנים ביקרנו בעשרות יקבים, בארץ ובאירופה, עשינו טיולי יין, טעמנו מאות יינות, ושמענו אלפי "פללופפפ" של חליצת פקקים.
גם בתקופה שהייתי במילאנו לא נתנו לאלפי ק"מ שהפרידו בינינו לשנות את ההרגלים, והודות לסקייפ היינו שלושתנו – דובי, אני ובכחוס - נפגשים וירטואלית מידי מספר ימים, אני עם כוס יין במילאנו ודובי עם כוס משלו בביתו בארץ ובכחוס מחייך בהנאה. כמובן שנשמרו כל כללי הטקס של מזיגת היין, כל אחד לעצמו, עם דיווח מפורט בשידור חי אחד לשני על איזה יין נמזג ומה דעתנו עליו.
באחד הימים, בעוד אני מתענג על דולצ'טו ד'אלבה קליל שהתאים לחום של אותם ימים, אני מבחין במסך המחשב שהתווית בבקבוק ליד דובי אינה מוכרת לי.
- הופה!! אמרתי לעצמי (ולדובי), גילית יין חדש, הה?
- כן! עונה הקול מעבר לסקייפ, יש כוכב חדש!
- ?
- חכה כשתחזור ארצה. יש לי הפתעות בשבילך.
- ??
- תזדיין בסבלנות! אמר ולא יסף.

לימים חזרתי ארצה וכהרגלנו בקודש נפגשנו על בקבוק יין ומשהו לכרסם. על השולחן עמד בקבוק ללא תווית, עם כיתוב בטוש זהוב ישירות על הבקבוק "בן-שושן, קברנה 2006". אהבה חדשה נולדה. יין אדום כהה, ריח פירותי עז עם גוון קל של עץ, גוף מלא, ארומה מצוינת. בשבועות הבאים היה היין הזה (גם עם תווית וגם ללא תווית) יין הבית שלנו, לפחות כשישבנו אצלו, ובכל פעם מחדש היתה התלהבות והערות שזה אחלה יין. כמובן שדרשתי לדעת פרטים. וכמובן שלא היה צריך ללחוץ הרבה על דובי בשביל לספר לי על יקב הבוטיק הזה בקיבוץ ברור חיל, שהתגלה לו כמעט במקרה. מאז הוא ביקר בו מספר פעמים וסיכמנו שצריך לארגן ביקור נוסף, ויפה שעה אחת קודם.
לפני מספר ימים שמנו (5 חברים) פעמינו דרומה. יובל בן שושן (הבעלים והיינן) המתין לנו כשבאמתחתו 2 חלות טריות לקרוע מהן וכמה גבינות וירקות בשביל ליד היין, וכאן החלה החגיגה.
"אולם התצוגה והטעימות" – כפי שנהוג לקרוא לזה – נמצא במעמקי מקלט אפלולי וקריר מתחילת שנות החמישים, תקופת הפידאיונים שהיו מסתננים מרצועת עזה, ושם במעמקי המקלט היו מלינים בלילות קשים את ילדי הקיבוץ. עם השנים המקלט עמד שומם עד שקם יובל בן שושן אימץ את המקלט למטרותיו הנעלות והחל להלין במקלט את "ילדיו". [ובתקופת "עופרת יצוקה" זכרו למקלט חסד נעוריו ואת המטרה לשמה הוקם. איזה שינוי בתנאי המיקלוט שזכו להם ילדי שנות החמישים לאלו של ילדי שנות האלפיים.... ].



באחד מחדרי המקלט ספוני בטון יצוק ומשורגי מוטות ברזל, עומד שולחן רחב וכבד ובירכתי החדר – מספר מדפים עם שורת בקבוקים שוכבים עליהם ומעלים אבק. "אלה היינות הותיקים" אמר יובל. בינתיים הונחה התקרובת על השולחן, ויובל שלף מאי שם מספר בקבוקים. – שיראז, מרלו, קב"ס-מרלו, קב"ס, כולם מבציר 2006-7. התחלנו בשיראז, וזה ליווה את סיפוריו של יובל על תחילת הדרך. הוא, יובל, אגרונום, בוגר הפקולטה לחקלאות ברחובות, רופא פלפלים ואוהב גפן. אי שם ב-95 החל להכין יין. הוא פנה לכורם באזור עבדת (כן, עבדת שבנגב, לא כרם בן זמרה או כרם גלילית אחרת) ואמר לכורם – "אני חושב שאני יודע להכין יין, אבל אין לי כסף לקנות ענבים. אשלם לך ביין תמורת הענבים". עיסקת בארטר. לימים הסתבר לכורם כי היתה זו אחת העיסקאות הטובות שעשה בחייו. עד כדי כך היתה העיסקה (קרי איכות היין) טובה עד שהכורם עצמו בא ליובל והציע לדלל את הגפנים, ולדלל את אשכולות הענבים [הסבר: גפנים צפופות, עתירות באשכולות ענבים – זה פוגע באיכות היין. גפנים מדוללות לדונם אדמה, מדוללות אשכולות - יש פחות יין אבל יותר איכותי. ותמיד יש מאבק סמוי בין הכורם הרוצה כמות (יותר יין - יותר כסף) לבין היינן המעונין באיכות ורוצה לדלל]. וכך המשיך יובל והפליג בסיפורי יין וסיפורי היקב הקטן שלו (12000 בקבוקים לשנה), ואנחנו הפלגנו ביינות עצמם.

הענבים (כיום) מקורם הן בגליל – כפר שמאי – והן ברמת עבדת שבנגב. מיושנים כשנה בחביות אלון צרפתי / אמריקאי ("שימו לב להבדל בין המרלו לקב"ס-מרלו" מסב את תשומת ליבנו יובל, על מנת להדגיש את ההבדל בין טעמי האלון הצרפתי לאמריקאי ה"ונילי" יותר), כשיובל מקפיד שלא יתיישנו זמן רב מידי בחבית, ולא יספגו יותר מדי טעמי עץ על מנת לשמר את אופי הטרואר של הנגב, ובצניעותי הרבה – הוא עושה בחכמה ומעניק ליינות (הדרומיים) את ייחודם, מבלי לאבד את העץ. כשגם הקב"ס הולך ואוזל, מושיט יובל ידו לאחור ושולף ממדף הוותיקים שמאחוריו בקבוק נטול תווית – קב"ס-מרלו 2001. לפני שאמרנו מילה הזהיר שהבקבוקים הוותיקים אינם למכירה, אלא מיועדים רק לחברים. ואנחנו? לא חברים? אוקיי. בקבוק אחד לאיש, הקציב לנו יובל. נשמה טובה...



אח"כ פנינו לחדר אחר שם נמים את שנתם עוד אי אלו בקבוקים מאובקים מאותו מבחר, והותרנו מאחורינו שולחן עם פירורי חלה לשבת, זנב גבינה וותיקה ו-6 בקבוקים ריקים. הנהג שבינינו התפלל שלא נפגוש במשטרת התנועה... האחרים התפללו שלא ניתקל בנהג שתוי ממול...
לפני שעזבנו, עברנו לאגף הקופה הרושמת, נהנינו לראות את אוסף המדליות שהיקב זכה והעמסנו ארגזים ככל שהיה מקום בלנדקרוזר.


וכמו האמפרי בוגארט בקזבלנקה – זוהי תחילתה של ידידות מופלאה.


יקב בן שושן, קיבוץ ברור חיל.
לתאום – יובל: 054-6744161

Facebook Badge