08 ספטמבר, 2010

שף במכנסי פפיטה, כפכפי בירקנשטוק וכפייה, גורמה במסווה כפרי – הבית הכחול בקצה הכפר.

הכל החל כשהבת של דובי, אחד מחברי לקבוצת האופנים, התחתנה.
כיד המסורת השגורה עלינו, דובי רצה לסיים רכיבה בשולחן ערוך. מאחר והוא היה עדיין מנוטרל מרכיבה, הוטלה עלי המשימה למצוא מסלול רכיבה ולשלב בו מסעדה אליה נגיע אנחנו מיוזעים ומאובקים והורי הכלה מאושרים ומחובקים. אבו-גוש היתה דווקא רעיון טוב – גם שפע מסלולי רכיבה בסביבה וגם שפע מסעדות המתאימות לנסיבות. בתכנון המסלול זרק לי עודד בחצי פה, כי אם כבר באבו-גוש עסקינן, גונבה שמועה לאזניו על מסעדה מעניינת בכפר מעבר לכביש – עין רפא. מכאן והלאה אין לו כל מידע נוסף כך שהאופציה הזו נפלה באיבה. מפה לשם חרשנו את ערוצו של נחל אילן מלמעלה למטה ומלמטה למעלה ובסיום החזרנו את קצב פעימות הלב לנורמה עם המחותונים שאצלם הלב עדיין פעם בטורבו, באחת המסעדות הפופולאריות באבו גוש על קעריות פלאפל וחומוס כמו שאבו-גוש יודעת להציע. לא גורמה, אבל טעים ועונה על הדרישות.




אוקיי, פלאפל זה סבבה, מסבאחה זה בכלל טוב, אבל עודד דיבר על מסעדה מיוחדת ומבחינתי זו השלכת כפפה. נכון שהוא לא יודע שם או טלפון, כלום. גורנישט. נאדה. רק רמז קל היה לו – נדמה לו שמדובר ביהודיה הנשואה לערבי. אולי להפך. אולי לא נשואה אלא רק שותפה, אולי סתם יהודים שאוכלים אצל ערבים, אולי משהו אחר, אבל זה היה קצה החוט. חיפוש וחיטוט במקורות העלה את שמה של "מג'דה" בכפר עין רפא.
-"אני מכיר את הדרך היורדת מהכפר לעין לימון" אמרתי בטלפון כשביקשתי הסבר איך להגיע.
- "יופי!" ענה לי הקול מעבר לטלפון. "אבל זה לא שם. זה למעלה ויש שילוט בכמה מקומות בכפר, ואתה יכול לשאול. כולם מכירים את הבית הכחול"
השילוט לאורך הדרך מביא אותנו לפאתי הכפר. חולפים על פני המסגד החדש והדרך המטפסת מובילה אותנו לבית הכחול בקצה הכפר. כמו ציור של נוף פסטורלי. עצי זית, צריח מסגד, שדה חרוש, שולחנות קטנים בחצר בצל סוכת הגפן.





בעצם זה ביתם של מיכל ויעקובּ ואנחנו כמעט אצלם בסלון. כמעט. כי קומת הקרקע של ביתם היא המסעדה ואולם האוכל. רהיטי עץ כבדים, על הקיר כמה ציורים של צייר אנונימי אבל את העין תופס שולחן כבד שאתה מתפלא איך אינו קורס תחת משקל כל סוגי האנטיפסטי הערוכים עליו. מראה האנטיפסטי הצרובים מפעיל את בלוטות הטעם ב-full volume, פלפלים, חצילים, עגבניות, בצלים, דלעת, מלון (!) ועוד כהנה וכהנה כולם צרובי אש. יאמי!



סביב לשולחן שוקדות מיכל ועוד מישהי על הקולינריה וניכר שהן נהנות מכל מה שקורה סביבן. מיכל, כך אומרים המקורות, היא בעלת הניסיון הקולינרי בין בני הזוג, בעוד שיעקובּ ממונה על הצד הטכני-תחזוקתי, וכמו שמיכל לובשת חולצת שף עם רקמה על הכיס, כך ליעקובּ מבצבצים מכיס הג'ינס מברג ופלאייר (לא שזה מפריע לו למלצר לעת מצוא).
שבת בצהרים, חם, והחלק הממוזג של המסעדה מאוכלס למשעי. בלית ברירה אנחנו יושבים בחצר בצילו של עץ רחב נוף, נהנים מהבריזה הנעימה ומברכים על כך שהאורחים מרובי הילדים והרעש היו זריזים יותר ונסגרו בחדר הממוזג.
לראשונות:
 מבחר אנטיפסטי שכללו בנוסף לירקות המקובלים גם אגס תאנה ופלח לימון צרובים ומשומ"זים עם תוספת זילוף טחינה גולמית ויוגורט. פלטה מכובדת שלא היתה מביישת כל מסעדה טוסקנית ממוצעת.

גבינות עיזים עם עגבניות צרובות על ברוסקטה מלחם כפרי. גבינות עיזים משובחות מאחת המחלבות באזור (סטף?). מנה טובה אך ללא יחוד שהזכירה אף היא זמנים טובים מהעבר בארץ המגף.

פאטה כבדים בארמאנייק עם זילוף סילאן על גבי ברוסקטה כפרית. מנה טובה מאד שהעבירה אותנו על פני האטלס הקולינרי לכיוון צרפת ורק שמה בתפריט העניק לה שמץ של מזרח-תיכוניות ("כבדא-...משהו)

רגע, אני קורא לממלצרת ושואל – האם נדמה לי או אולי פספסתי משהו? האם זו לא אמורה להיות מסעדה כפרית ערבית? עד כאן נהנינו מהאוכל, אבל ערבי? פלסטינאי? ארצישראלי? טוב, נכון שכל אירופה מלאה ערבים, אבל....
"אולי כדאי שנגדיר את המסעדה כמו שמגדירים אותה הבעלים", הציעה היא, "פשוט מסעדה כפרית עם אוכל טוב". להגדרה הזו הסכמתי.
המשכנו בעיקריות – קבב טלה עם גורגונזולה על מצע פריקי. קבבים טובים משובצים בפרורי גבינה כחולה. אני מרשה לעצמי לפקפק אם זו היתה גורגונזולה אמיתית, כי זו, הגורגונזולה האמיתית שמקורה ליד מילאנו היא בעלת טעם עז חריף ושתלטני, תכונות שהגבינה שלנו לא נחנה בהן, ויסלח לי היושב במרומים אם אני סתם מלעיז. (אך שלא יהיו טעויות – הקבב היה עסיסי  וערב לנו מאד).
פאי בשר כבש (?) טחון היה טוב מאד והזכיר לי ארוחות על גדות הדורדון בצלחות פלסטיק עליהן העמסנו ממה שמצאנו בשוק האיכרים בעיירה הקרובה. הלך יופי עם ה"פלטר-טריו 2008" (מצוין), כמו אז בדורדון עם יין מקומי.
הבולגרייה שביננו בקשה מנה צמחונית וקיבלה 3 פלפל שישקה ממולאים באורז וחמוציות אשר בבית שלה היא עשה יותר טוב.
המנה היחידה שתאמה את הנוף היתה כופתא – תבשיל קציצות כבש על מצע פריקי עם גרגרי חומוס ועלי מנגולד. סוף סוף היה למי לומר אהלן וסהלן.

הקינוחים לא היו הצד החזק. אחרי שהבעתי את אכזבתי מהאופי הלא ערבי של התפריט הציעה לי המלצרית "משהו שבטח תאהב, מיוחד לארוחת הרמדאן" – קטאייף, יענו סמבוסק מטוגנים ממולאים באגוזים ופיסטוקים ובגבינה מתוקה – לא משהו. מגיע להם יותר מזה בסיומו של יום צום רמאדן. עוד לקינוח - פרוסת עוגה טובלת בסירופ תפוזים עם קרם פרש שסבתא מאג'דה בטח לא למדה את זה מסבתא שלה על פי מתכון משפחתי עתיק יומין.
בדרך חזרה עצרנו במכולת הכפר והתעשרנו בתאנים כאילו-בלאדי, בקבוקי רוזטה ובקבוקי תמרהינדי שקשה למצוא בסופרמרקטנו וסביבתו הצפונבונית.
בסה"כ – מקום יפה ואוכל טוב. אני ציפיתי למטבח ערבי והתאכזבתי. יש כאן מטבח שף לבוש במכנסי פפיטה וכפכפי בירקנשטוק כמו כל שף תלאביבי, אלא שכאן הוא (היא במקרה הזה) שם כפייה במקום בנדנה (ולמען הסר ספק - כפייה על דרך המטאפורה. היה מי ששאל אותי "מה באמת היא לובשת כפייה? אז לא, רק כפייה מטאפורית). סתם התחזות, רמז לקריצה הקלה למטבח הארצישראלי-ערבי. ולא הזכרתי את הלאזאנייה. אם אתם בסביבת אבו גוש ונמאס לכם מהחומוס-משאוושה-פלאפל, וחשקה נפשכם באוכל יותר מתוחכם – זה המקום בשבילכם. עכשיו שאני יודע את זה – אחזור מבלי להתאכזב. ואחזור.
המחירים יותר לכיוון הבירקנשטוק מאשר לכפייה. מחירים תל אביביים ממוצעים – לראשונות סביב 40-50, לעיקריות 80 וצפונה. בסדר בת"א, אבל קצת מוגזם כאן. הנוף – בחינם.
מאג'דה – הבית הכחול בקצה הכפר, עין רפא (מול אבו גוש, ירידה מכביש 1 במחלף חמד ולעקוב אחר השילוט). פתוח בימי רביעי עד שבת בלבד (ועדיף לא בשבת, כי אז יש הרבה אנשים עם ילדים ומלצרי-שבת). טלפון 025797108







6 תגובות:

יולה אמר/ה...

וואי, איך מתחשק לי עכשיו אוכל כזה!
נראה נהדר!

Roni אמר/ה...

רמת ההתנשאות פשוט לא נתפסת
המסעדה מיוחדת, דומה למחניודה בסגנון התפריט.
זה לא היה אוכל ערבי? מה אתה אומר?? והאשה שם גם נתנה לך לראות את הפנים שלה? וואו
גזענות בשקל וחצי במסווה צפונבוני.

ענת כהן אמר/ה...

המסעדה נהדרת.האוכל מדהים.הנוף קסום. יעקוב ומיכל אנשים מיוחדים.

אבירם ומשפחתו אמר/ה...

אכלתי שם בשבת ונהניתי מכל רגע. מהמנה הראשונה נמסתי,העיקרית מעלפת,ובקינוח לקקתי את האצבעות.

משה ירדן.קיבוץ צובה. אמר/ה...

אני סועד קבוע במסעדה,מאז פתיחתה.המקום בהחלט מיוחד.השף אהרוני יש לך עוד הרבה מה ללמוד מאיך שמיכל מבשלת ומגישה.שאפו.

מנעולן אמר/ה...

יאממי , תבשיל קציצות בשר עם מנגולד.. ללקק את האצבעות. אני מאוד אהבתי את התמונות