26 מרץ, 2011

על נוסטלגיה, לובסטרים ומה שבאמצע


(חוב ישן על מקום שמבחינתי הפך למוסד)

כשהייתי בהשתלמות במילאנו, הייתי עובר כל בוקר בטראם מספר 24 לאורך רחוב ריפאמונטי. איפשהו לאורך הרחוב הארוך היינו חולפים על פני סימטה קטנה היוצאת מהרחוב הזה, רחוב ואנוצ'י. בכל בוקר כשהייתי חולף על פני הסימטה (וזה קרה גם לעת ערב בדרך חזור) היו עולים בפי טעמיה של המסעדה – la Trattoria del pescatore – המפארת את הסימטה החשוכה כבר אי אלו שנים ואולי אף יותר וגל של נוסטלגיה וגעגועים לחברים בארץ היה מציף אותי. על המסעדה הזו שמענו מאלברטו לפני אי אלו שנים ומאז הפכה לציון דרך חובה בכל ביקור במילאנו.  
אלברט גדל ביפו, ליתר דיוק גדל על יפו. על מורשת יפו. לימים ארז את המזוודות ומסיבה שרק הוא יודע, נחת במילאנו, התמקם והתערה בה, והפך לאלברטו. לא יודע אם מצא את מזלו שחיפש שם, אבל הוא מצא (בין השאר) פאב על גדות תעלת הנאביליו והפך חלק מחיי הלילה של מילאנו. אח"כ הוא תפס יותר רצינות, נדד למקומות אחרים ויצא מתמונות חיינו. אבל בתקופת מילאנו שלו, היינו נפגשים מידי ביקור במילאנו ולומדים ממנו על החדשות הקולינאריות של העיר.
באחת הפעמים לקח אותנו אלברטו לאכול אצל הפֶּסְקָטורֶה. מסעדת דגים סרדינית אוטנטית הוא אמר. לא גורמה, לא פלצנות אלא אוכל טוב ללא גינונים. כך החל סיפור אהבה בינינו לבין ה"פֶּשקָטור" כפי שדבק בו הכינוי במהלך השנים, וביקור במילנו לא היה מושלם אם לא ערכנו ביקור בסימטא הקטנה ולא כירסמנו קצת פירות (ים) העונה. עד כדי כך הפכה המסעדה ל-must, שבאחת ההזדמנוניות בהן נסעו חברים לאיטליה וידענו שיעבירו ערב אחד במילאנו, הזמנו בודאות של מאה אחוז מקום במסעדה לאותו ערב ואח"כ נחתנו במפתיע במילאנו, חיכינו באפלולית חדר המדרגות של הבית ממול המסעדה ולאחר שוידאנו שהם כבר בפנים נכנסנו בנונ-שאלאנטיות והתיישבנו ליד השולחן. ההמשך כבר שייך לסרט אחר, אבל עד היום כשאנחנו משוחחים משני עברי חו"ל, הצד השני מעיף מבטים לימין ולשמאל, ממתין לראות מאיזה חדר מדרגות אפל אגיח.
לקראת הנסיעה האחרונה למילאנו אמר לי דובי: "אני דואג למלון, אתה תדאג למסעדות!" כמובן שאחת מהמסעדות היתה חייבת להיות הפסקטורה, כל השאר לשיקול דעתי.

כמו פעמים רבות בעבר, כאילו שלא חלפו כבר שנים מהפעם הראשונה, אורות המונית מפלחים את אפילת הסימטא והיא נעצרת בפתחה המואר של המסעדה. תחושה של מי ששב הביתה מרחיבה את הלב.
  בכניסה, ליד הדלפק, אותו שולחן עמוס בפתיתי קרח עליהם מועמסים לעייפה כל טוב הים ואתה בקושי עומד בפיתוי שלא להושיט יד, ללקט דוגמיות ולבקש במטבח שיכינו לך משהו, ככה, רק לנשנש עד שיגיע התאחלס. אותם קירות לבנים מחוספסים של האולם הראשי המלא מפה לפה (תרתי משמע), אותו בעל בית מסתובב בין האולמות ואפילו אותם מלצרים, או לפחות חלקם. אנחנו מובלים אחר כבוד לאחד החדרים הפנימיים, חולפים בדרכנו על פני המטבח אשר כמו תחנת הרכבת centrale  , המלצרים אצים רצים, נכנסים, יוצאים, ממהרים, מוציאים מגשים עמוסים ומחזירים צלחות נקיות.

על כל השולחנות כבר מונחים ככרות לחם ביתי עם קרום מתפצפץ ומתפורר, חתוכים עד למחצית דרכן של פרוסות עבות ולא נותר אלא לקרוע מהככר נתחי לחם גסים, להטביע אותם ברוטב זה או אחר, לנגב את הצלחות למשעי ולקינוח ללקט את הפירורים שנותרו על המפה הלבנה. לכאורה רק לחם, למעשה ל—ח—ם!!!
קצת שאריות בצלחת, הרבה לחם על השולחן
אנג'לה או אולי קרלה או פרנצ'סקה וזה לא ממש משנה, הציעה לנו את התפריט. "מיותר", אמרנו לה, "תביאי כל מיני דברים לפתיחה ואח"כ astici alla catalana,  רוצה לומר נתחי לובסטר עם עגבניות טריות ובצל, אשר ללא מנה זו לא יצאנו ידי חובתנו.
astici alla catalana

tagliata di tonno
נתחי טונה צרובה


עד שאנג'לה משלימה את משימתה, אני סוקר את שפע הפירות דגים ושאר שרצים שנותנים מופע מדהים של בלט על על הקרח בדלפק שבכניסה.



אני חוזר לשולחן שלנו, קורע מהלחם ומנשנש פרוסה, מלקט פירורים מהמפה הלבנה. ככה סתם עד ש..
בינתיים אני מסתכל סביבי. שולחנות פשוטים, מפות לבנות, צפיפות, רעש וחום. בשולחן אחד מקשקשים על כדורגל, בשני פוצח מישהו בשיר ופניהם של המסובים אומרים שירה ועונג. בשולחן ממול המצלמה יושבים כמה אנשים, טומנים ידיהם עמוק בצלחת, קורעים מהלחם וטובלים אותו עמוק ברוטב המתובל כאילו גם הם גדלו על ניגוב חומוס, ופיהם נוטף רוטב אדמדם ואושר.
 משהוחזרו הצלחות נקיות למשעי מתחיל הריטואל הקבוע עם בקבוק לימונצ'לו ביתי ו- liquore di mirto  (ליקר מפירות יער אופייני לסרדיניה)  אנג'לה מניחה לפנינו חריץ גבינה גדול ובכף מפוררת לנו לצלחת מהגבינה הזו. עוד כף ועוד כף, עוד לימונצ'לו ועוד מירטו, ועוד מירטו ועוד מירטו...  מפלס האלכוהול בדם כבר עבר מזמן את הקו האדום העליון.

בדרך חזרה למלון אני מלהג עם נהג המונית על פוליטיקה ועל ברלוסקוני ואהבותיו. עד שאנחנו מגיעים למלון גמרנו כבר לתקן את העולם ואנחנו נפרדים בחיבוק של רעים לנשק. 

Trattoria dal Pescatore
Via Vannucci 5
Milano (off Porta Romana)
TEL: 02 58 320 452
MM 3 (porta romana / crocetta)
Tram 24
סגור יום א

אין תגובות: