17 יוני, 2011

הגנה עצמית או יישום של חוק שי דרומי? דרוש פרקליט מנוסה


בעוד אני מתענג על מנת הרביולי המדהימה וכולי הבעה של הרקיע השביעי של הקולינריה, אני מבחין ביד חמושה במזלג המתקרבת אט אט לצלחת, זוממת על שוד של אי אלו רביולים. באינסטינקט בסיסי בריא נשלחה ידי אל הסכין ובחמת זעם  גרשה את היד הפולשת. השאלה עכשיו היא איך להסביר לקראביניירי שזו היתה בעצם הגנה עצמית, או אולי מדויק יותר, זה היה יישום של חוק שי דרומי להגנה על רכושך מפני פולשים. או שאולי ניסיון  לקחת ממני רביולי ללא רשות, זה בכלל בבחינת ניסיון התאבדות? מבוקש פרקליט מבריק להבהרות והסברים....
את ההמלצה על המסעדה על המסעדה קיבלתי ממישהו שאני לא ממש מכיר. בד"כ אני פוסל על הסף המלצות מאנשים שאני לא מכיר אותם ואת טעמם, אבל הפעם היה משהו שאמר לי ככה, בשקט בשקט, שיש דברים בגו. סביר להניח שהמשהו הזה היה כוכב מישלן המאיר בשמי המסעדה.
המידע המוקדם כלל גם את העובדה שג'יג'י, אחד משלושת האחים לבית פרארה – בעלי המקום – הוא אחד ממעריציה הגדולים של מדינת ישראל ונוהג להגיע לכאן לפחות אחת לשנה. לאור זאת לא הופתעתי כשבמייל התשובה להזמנת המקום הוא סיים במילה SHALOM לא לפני שהבטיח לשמור לנו את השולחן הכי טוב במסעדה.
טלפון לבירור מיקום מדויק (טעות ב GPS, ר' הערה בסוף) מסתיים לאחר הסבר מדויק במילה LEHITRAOT, ותוך דקות אנחנו נפגשים עם טיפוס שמנמן עם חיוך מרוח מאוזן לאוזן ושוב "שלום" חם ולבבי. (בשיחה שהתפתחה בתום הערב, מתבררים פרטים מענינים על הקהילה היהודית בעיירה מאיורי במאה ה-14 ועל פועלו של ג'יג'י לחקר תולדותיה, אלא שזה לא שייך לאוכל)
המסעדה ממוקמת על שפיצו של צוק (מיגדלור בעברו הרחוק יתר) המשקיף על פני המפרץ. הצוק, מכיוון הים, נראה (כך אומרים) כמו ראש של דוב, ומכאן שם המסעדה – "המיגדלור של ראש הדוב". מבנה מודרני מפואר עם קיר זכוכית ענק המשקיף במבט פנורמי רחב זווית על פני המפרץ. אורות העיירה מאיורי ורחוק יותר גם אורותיה של אמאלפי נשקפים מבעד לקיר הזכוכית ומנקדים את הלילה במאות נקודות אור זעירות כמו נחיל גחליליות רחוקות.

כפי שג'יג'י הבטיח בעת ההזמנה, נשמר עבורנו שולחן המשקיף אל הנוף הזה, וכשפנינו אל החלון הענק יכולנו להנות משילוב הנוף ודמותנו המשתקפת בחלון


המסעדה מתנהלת לפי כל גינוני וכללי הטקס עם מלצר צמוד, ער וקשוב לכל פיפס. את המפית לברכיים נוטל ה"מפיתיֶיה" (יעני מלצר המפיות) עם מלקחיים עשויים כף ומזלג פורש ומניח את המפית במיומנות ראויה לציון על הברכיים (ולוקח אותה באותה מיומנות בתום הארוחה). אח"כ עולה למרכז הבמה מלצר הלחם ומציג בפנינו מגש ובו כשמונה סוגי לחמניות – עם זיתים, עם בצל, גבינה, רוזמרין, פרושוטו, ועוד שאיני זוכר, הוא מניח שתיים לדגימה על צלוחית הלחם האישית וכמו יין או מים – כשהצלוחית מתרוקנת הוא שם זוג לחמניות חדש, בטעם אחר.
חבל להכביר במילים על המנות שהוגשו, התמונות מדברות בעד עצמן ורק מעט הסברים.
בזמן ההתלבטות והעיון בתפריט מוגש amuse bouche – טריו של נתח טונה צרובה, יוגורט בופאלה עם פרורי משהו למעלה וכדור ריקוטה מתובלת משומשמת ומעוטרת בעגבנית שרי צרובה. לא שהיינו זקוקים לכך, אבל זה פתח את התיאבון.


לראשונה מנת רביולי עשויים בצק דקיק עד שקוף, במילוי בשר בקר על מצע של קונפי עגבניות שרי ונגיעות תמצית תרד ושמ"ז, מעוטר בעלים של פרחי קישוא ועלי בזיליקום מטוגנים קלות עד קריספיות ובפילחי פרמיג'אנו. מנה מהממת אשר רק בשבילה הייתי מגדיר את המסעדה כ"שווה נסיעה מיוחדת". (וגם הצדיקה הסתכנות ברצח כאמור בפתיח).

לסקונדו – בצד של הדגים היה דג (בקלה?) ברוטב לימון ופול. הצד של הבשר לא טעם את זה והצד של הדגים אמר שהיה בסדר אבל לא נרשמה התלהבות עד כדי חזרה למסעדה רק בשביל זה.

בצד של הבשר הונחה צלחת עם שני נתחי פילה עסיסי ועשוי במידה הנכונה גם מבלי שנשאלנו, עם שני גבעולי אספרגוס כמו שני טילים מוכנים לירי, פלחי תפו"א ונגיעות פרושוטו. מנה מצוינת, אבל הרי צריך להיות ממש אנטישמי בשביל לקלקל נתח פילה מיושן כראוי, ולא התגלתה כאן איזו הברקה מיוחדת של השף שתקפיץ את המנה למשהו שלא ראית במקומות אחרים בהם נותנים לפילה את הכבוד הראוי (ושלא יהיה מקום לספק – מנה מצוינת לאוהבי בשר! והשאלה הפילוסופית - האם בשר מעולה צריך בכלל שידרוג והקפצה ע"י איזה גימיק של שף? לדעתי האישית לא!).

קדם קינוח של תותים, קרם פיסטקיו (אם אני זוכר נכון) ושטרויזל הוגש ע"ח הבית בעוד אנחנו מתלבטים לגבי המנה העיקרית

לעיקריות – בצד הרחוק של השולחן (אבל לא יותר רחוק מארכה של כפית) – כיאה לאזור בו הלימונים נראים כמו אשכוליות - טריו לימונים : קרם קרמל-לימון, סורבה לימון וסנדביץ מוס לימון, ובצד הקרוב של השולחן קינוח הבית – קרמוס תותים וגלידת רוזמרין בתוך גליל שוקולד על קולי פירות יער.






עם הקפה הוגשו פטיפורים מעשה ידיהם להתפאר של האחים פרארה.

מבחר יינות מכובד ועשיר. אנחנו הלכנו על יין מאזור אוולינו, כמעט מקומי, אשר אהבנו מאד. צר לי, אבל בגלל הגרמני ההוא... מה היה שמו?....  אהה – אלצהיימר, כן,  בגללו (אלצהיימר-נעורים כמובן) אני לא יכול לספר מה שם היין.
התפריט מציע תפריט טעימות ב  120, תפריט "קבוע" ים או יבשה ב-60 € ואם תלכו אה-לה-קארט תשלמו בערך 60-80 € על 3 מנות, לא כולל נוזלים.


Il faro di Capo D'Orso
Via D.Taiani, 48
84010 Maiori (SA)
Costiera Amalfitana - Italia
Tel. +39 089 877022
Fax +39 089 852360


אתר המסעדה       אבל כאן יותר מפורט (באיטלקית)

לידיעת משתמשי GPS, נכון לרגע כתיבת שורות אלה יש טעות בתכנה והמכשיר יביא אתכם לעיקול דרך סתמי על הדרך (הנכונה), כ-3 ק"מ לפני המסעדה (לפני – אם באים מכיוון מאיורי ואמאלפי), כנ"ל במפות גוגל. המסעדה מודעת לכך וביקשו כבר מזמן לתקן את זה. 

2 comments:

מיתר44 אמר/ה...

למה אתה עושה לי את זה? אני אצטרך להוסיף פרק נוסף לחלומותי והזיותי.
היכן ישנים בחופה של אמלפי. זהו אזור שמאז ימי הרומאים לא ביקרתי בו.

Gigi Ferrara אמר/ה...

Ciaooo Signor Sachi
è un grande piacere ricevere la sua mail, com'è stato il rientro in Israele?
Le sono molto grato per il bellissimo post che ha scritto sul suo blog, pensi che l'ho apprezzato nonostante l'ho tradotto pezzo per pezzo con un sito che si chiama lexicool, mi piace molto il modo, con cui racconta le cose, in alcuni casi quasi poetico e mi ricorda una persona che ho conosciuto nel 1996, era l'ex direttore del giornale russo Pravda, purtroppo non ricordo il suo nome, ma le assicuro era una persona di grandissima cultura letteraria, conosceva i classici italiani ed anche autori contemporanei ed anche lui descrisse in modo così intenso e poetico le luci che si vedono dal ristorante di sera.
La ringrazio davvero tantissimo e spero di incontrarla presto o in Italia o in Israele.
A presto

Gigi