15 אוקטובר, 2007

!סיציליה - לא מה שחשבתם

סיציליה זה לא רק מה שאתם חושבים. גם לא מה שאני חשבתי. י


סיבוב של שבוע ברחבי האי גילה ארץ מעניינת, שרידים של תרבויות שונות – יוונים, רומאים, ערבים, נורמנים, ועוד ששלטו באי במהלך ההיסטוריה





נופים מרהיבים של חופים כחולים ועיירות חוף ציוריות לצד ערים מוזנחות, מזכירות את העיירה בסינמה פרדיזו, מתפוררות עד כאב, בהן סיגנון הבארוק המפואר הולך ומוחלף ע"י סגנון הבארוק המפורר, הר געש אחד שעדיין מעשן ומאיים, ואנשים פתוחים וחמים





ובעיקר (מנקודת ראותי הצרה) אוכל פשוט וטוב, מבוסס על הרבה ים, ירקות, שמן זית. וגם יין. איך לא? שהרי סביב היין יקום ויפול דבר. י
כהרגלנו בקודש, היין בטיולים הוא תמיד היין המקומי. בסיציליה יש את המרסלה, אך זה לא יין המלווה אוכל, זה יין מתוק ומחוזק. יש גם את הפסיטו, יין קינוח טוב לכשעצמו, אך גם הוא לא מלווה את האוכל. העינב של סיציליה הוא ה-נֶרו ד'אָווֹלָה, בן דודו הרחוק של הסירה. יין בעל גוף בינוני ומעלה, מלווה בכיף את האוכל הלא כבד שמאפיין את המטבח הסיציליאני, אוכל שעוד יפורט בהמשך. אנחנו אהבנו אותו בקראף, מוגש בפיצריות, בטראטוריות עממיות, במסעדות בשווקים. י




אהבנו אותו בבקבוקים וכוסות פשוטות במסעדות "רגילות" עם לחם טרי פרוס גס לניגוב שאריות של צלחת קפונטה או רוטב של פסטה. י




ואהבנו שבעתיים במסעדות גורמה, כשנמזג לכוסות קריסטל מחמיאות ליד מנות מצוירות המוגשות ע"י מלצרים בפאפיון. י








השווקים בסיציליה, ציוריים צבעוניים וריחניים כמו ששווקים יודעים להיות. הגדול והמרשים ביותר הוא שוק הווצ'יריה בפלרמו שוק העומד במקומו ליד הנמל כבר מאות שנים ועיקרו שוק דייגים. למטיילים העתידיים – שוק הדייגים סגור בימי ראשון (כמובן) ושני. זה בעצם ברור מכיוון שבשביל לצאת לדייג במוצאי דומניקה, צריך להפסיד את שידורי הכדורגל של יום א', ואני לא מכיר אף איטלקי שיוותר על ה-"פרטיטה" בשביל ללכת לעבוד... ובימים האחרים, אם אתם רוצים, צריך להשכים קום ולהגיע עם שחר. שוק זה מחובר להווי הפלרמיטני עד כדי שיש בדיאלקט סיציליאני ביטוי האומר "כשמדרכות הווצ'יריה תהינה יבשות (מהמים של דוכני הדגים וכו')" ומשמעותו כמו "כשיצמחו לי שערות על כף היד". (היום זה כבר שונה קצת כאמור, ובימי שני המדרכה יבשה). אך גם ללא המולת הדייגים ומראה פירות הים הטריים, השוק צבעוני, תוסס, רועש. י


וכבכל שוק, בין הדוכנים פזורות מסעדות קטנות, "של מקומיים". כבר בסיור הבוקר המוקדם, הבחנו בחנויות נטולות שלט או סימן של מסעדה, ורק מראהו של גבר גדול בגופיה העומד ליד שולחן וחותך בצל או קולף שומים, או אשה זקנה, שיער שיבה אסוף החותכת פלפלים, מנקה דגים, מרמז על העתיד להתרחש ולרחוש כאן בעוד מספר שעות. אם רוצים לטעום (ורוצים!!) ולו גם חלק קטן בלבד מהמקומות האלה, לא יספיק שבוע (וזו סיבה טובה לנסיעה חוזרת). לי היו מספר כתובות ובצער רב נאלצתי לצמצם רשימה ולבסוף להכריע ולהחליט על אחת (כי היתה גם רשימה מחוץ לשוק). הכי נראתה לי בשעורי הבית שהכנתי היא זו של דודה פינה. טרטוריה ללא שלט או סימן שאמורה להיות ציורית וצבעונית, כזו שגם כשהמקום מלא, רוחש, ומעלה ניחוחות, אם לא תמצ"ח בעיניה של הדודה פינה, היא תגיד לך כשידיה עמוסות צלחות להגשה, שהמסעדה סגורה. אהבתי את התאור המאתגר הזה אך משום מה לא הצלחתי לאתרה (יתכן והיה זה יום הסגירה השבועי). השניה – טרטוריה בקומה שניה מעל לככר המרכזית של השוק, עם מרפסת משקיפה על כל המתרחש למטה. למרות שמה הכל כך לא מפתה – שנגחאי – זו טרטוריה איטלקית סיציליאנית אוטנטית. צילמתי את המרפסת למען ההיסטוריה

אך למרות הנוף הנשקף מהמרפסת הפור נפל על טוטו (לא, אין שום קשר, וזה לא סניף של טוטו התלביבית, ומבטאים את השם, גם התלביבי, במילרע. טוטו במילעיל זה רק כדורגל). אבל על טוטו – יסופר בנפרד. אנצו הרוויח בכבוד איזכור בנפרד. י



foto by C. Warde-Jones, NYT


foto by C. Warde-Jones, NYT

foto by C. Warde-Jones, NYT

בנושא הגבינות – בנוסף לרשימה הרגילה, תוסיפו לרשימה לפחות שתיים נוספות. פקורינו סיציליאנו, צעירה או מיושנת, עם גרגרי פלפל שחור שלמים
(pecorino siciliano pepato)
וגבינה דומה, מיושנת ועצבנית יותר, אף היא זרועה בגרגרי פלפל שחור, ושמה פיאצ'נטינו אֶנֶזֶה
(piacentino ennese)
ייחודה הוא בתיבול עדין בזעפרן, מה שמקנה לה את טעם מיוחד ואת צבעה המעט כהה יותר. י
ולא לשכוח לטעום מידי פעם ארנצ'יני – אוכל רחוב, על משקל פלאפל, כדורי אורז מטוגנים וממולאים או בבשר טחון (יענו ראגו) או בגבינה או בשילוב של השניים. יהיה מי שייזכר בקובֶה אורז, וזה אכן דומה. מעט יותר גדול, וכמובן ללא הכשר הבד"צ. ולא להסתפק רק במקום אחד אלא לנסות בכמה וכמה מקומות, יען כי יש הבדלים. י
אהה.... כן... ובקשר לשאלה ההיא שבטח שואל כל אחד כששומע סיציליה, אז זה מה שהיה... י
המקום: חוות אגריטוריזמו הממוקמת בלב אזור של כרמים, ומטעי סברס (כאן עושים מהסברס ליקרים, משתמשים בפרי גם לבישול – ועוד ידובר בזה , ויש מטעים נרחבים מרובים של סברס). טוסקנה של סיציליה. השעה: בערך 7 בבוקר. בחזרה מצעידת בוקר בין הכרמים, כשהנוף הפסטורלי משמש תפאורה מתקתקה לכל אידיליה. י




לפתע מיתמר ענן אבק מכוון דרך העפר העולה במעלה הגבעה, סימן שרכב עושה דרכו לחווה. שעה קצת משונה לבואם של אורחים חדשים. בשער החווה נכנסת מרצדס חדישה, שחורה, מבריקה, שנדמה כי אפילו אבק הדרך לא דבק בה. שני גברים יוצאים מהמרצדס, לבושים בחליפות שחורות מחויטות, חולצות לבנות, עניבה כהה, משקפי שמש. בעל החווה ממתין להם בחצר, ושלושתם, שני המחויטים משני צידיו של בעל המקום, נכנסים למשרד. חולפות דקותיים ושני המחויטים יוצאים, נכנסים למרצדס ונעלמים במורד דרך העפר מעלים אבק. ותתפלאו – זה לא מה שחשבתם. אלה היו סוכני הביטוח שהציעו לו ביטוח נגד שריפות.... תמונות? אוקיי. מישהו צילם. אבל הוא השאיר את הכרטיס במצלמה. י
והמצלמה בכיס המכנסיים. י
והמכנסיים עליו. י
והוא נעלם בדיוק ביום שבו יצקו אבן פינה לגשר חדש בכניסה לכפר קורליאונה. קאפיש? י






תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

מהמם ומעניין השתמשתי בזה לעבודה.
נשיקות:
נופרו'ש הכוסית עלללללללללללללללל!!!