22 נובמבר, 2010

כשר, אבל מסריח

 פעם בא יהודי לרב ושאל אותו: "רבי, התרנגולת שנפלה לאסלה, האם בשרה כשר?"
ענה לו הרב: "כשר, אבל מסריח"

סיבוב באזור הגטו של רומא אינו בבחינת must ואחרי שביקרנו פעם בבית הכנסת יש לנו הרגשה שמילאנו את חובתנו הלאומית.
חלפו בערך 12-15 שנה מהפעם האחרונה שהיינו שם וחשבנו שיום ששי בצהרים לעשות שם קבלת שבת יהיה נחמד. המקום השתנה לחלוטין ממה שזכרתי. מסעדות אטניות-יהודיות צצו כמו פטריות אחרי הגשם וכל חנות בדים ושמטעס הפכה לבית אוכל. אני משוכנע שזו היתה חוויה בלתי נשכחת לאותו זוג שישב שם על שולחן בשמש ואכל משהו, לא זוכר מה, ובתור לחם קיבל משהו מאד מיוחד - יידישע-קרעקערס, המכונים במחוזותינו מצות (ולמען הסר ספק, זה היה בחודש נובמבר, רחוק מפסח). לא יודע מה חשב אותו זוג, אבל אותי זה הצחיק. מוכרים מטבח יהודי בתור איזה משהו אקזוטי. והשלט KOSHER הוא כמו איזה DOCG על בקבוק יין.
מהמלצות ומידע שהיה לנו הבנו ששתי המסעדות הטובות בשטח הן Ba-Ghetto ו-La Taverna del Ghetto הממוקמות אחת מול השניה ושתיהן מתגאות באוכל היהודי הכשר, ונראה שהן משמשות מקום מפגש לשומרי כשרות למיניהם. הפור נפל על בה-גטו אולי מפני שליד אחותה התאומה הסתובבו יותר מידי דוברי עברית וחובשי כיפות סרוגות וכאלה.
המקום נראה אלגנטי, ערוך כמו שמסעדה צריכה להיות ערוכה עם צלחות וכוסות יין. אנחנו נראינו תיירים ערוכים ומזוודים כמו שתיירים צריכים להיות עם תיק גב קטן ומצלמה גדולה. הושבנו ליד שולחן פינתי והמלצרית, אשה מבוגרת הי"ד, הורידה בטבעיות ובנון-שלאנטיות את כוסות היין מהשולחן מבלי ששאלה אם נרצה יין. כנראה שלמרות שדיברתי איטלקית, תיירים במסעדה הזו הם מילה נרדפת לישראלים וזה אומר כמובן מאליו קולה ומים מינרלים. מינוס גדול נרשם למקום, מינוס ראשון בסדרה, וחומה של אנטגויזם החלה להתרומם. הסתפקנו במים.
לפתיחה הזמנו שני ארטישוקים בנוסח יהודי (carciofi alla giudea) אשר בניגוד לארטישוק אלה רומנה, המבושל והנימוח, זה בסגנון יהודי הוא מטוגן בשמן עמוק. העלים קריספיים והבפנוכו רך, תפל במקצת. בסה"כ מנה לא רעה, ביחוד בגלל השמן זית שהיה על השולחן, אבל לי היה חסר גם לימון, אולי קצת מלח כדי להקפיץ את המנה. עם זאת אני חייב לציין את הנקודה הכי חיובית במנה – היא מצטלמת נהדר!

היזמנו שני ארטישוקים ותוך זמן לא רב הגיעה מנה אחת. מה עם השניה? שאלתי. "כבר מוכנה, אוטוטו" השיבה המלצרית. חיכינו בערך 10 דקות עד שחלף האוטוטו, כשכל אחד מאיתנו מנקר קצת וממתינים למנה הנוספת כדי להתחיל כבר לאכול. בסוף היא באה, ובעוד אנו מארגנים מקום על השולחן לשתי המנות, הגיעו בו זמנית גם שתי מנות פסטה שהיזמנו. כאן התחלנו כבר להתרעם, הגיע הבעל בית והרגיע והמשכנו. כשסיימנו את הארטישוקים המתנו למנות הנוספות כ-15-20 דקות ורק כשביקשנו חשבון והודענו שאנחנו מוותרים, הואילה הגברת להביא את המנות שהיו כבר מוכנות קודם ומן הסתם רק נשמרו בחום. לגופו של ענין המנות עצמן היו טונרלי (ספגטי) אמטריצ'אנה שהיתה בינונית למדי ואכלתי טובות ממנה בהרבה וספגטי בבוטארגה (ביצי דגים מלוחות) וארטישוק, מנה בעלת ריח עז של דגים, אותו ריח שגורם להרבה אנשים לסלוד מדגים אבל זה ריחה של הבוטרגה. לא טעם לי אבל לא באשמת המסעדה.
חשוב לציין שבמשך כל זמן ההמתנה למנות, המלצרית (לא יחידה, היו עוד כמה) שירתה גם שולחן לידנו, סביבו הסבו 7 נשים איטלקיות שבאו לטעום מן הפלא הזה, KOSHER DOCG, והמלצרית הסבירה להן על הספיישלים – "יש לנו פלאפל שזה .... ויש סיגרים שזה.... ויש פלטת מטבלים הכוללת הומוס שזה... וטהינה... ועלי גפן... "  וכו' וכו', בקיצור...  הבנתם.
יצאנו מהגטו, ועצרנו בבר הראשון שהיה נטול כשרות, אכלנו גלידה לא כשרה, גמענו קפה לא כשר, וקיטרנו על המסעדה שבגללה לא הספקנו לבדוק את המאפייה של הגטו שנסגרה כבר לקראת שבת.
מה לומר? אלוהים, שמור אותי ממסעדות של יהודים, עם אלו של הגויים אני אסתדר בעצמי.
(מי שבכל זאת מוכרח, כדאי לנסות דווקא את La Taverna del Ghetto ממש ממול. הם לפחות זכאים כל עוד לא הוכחה אשמתם)


אין תגובות: