לטסטאצ'ו שלי שלוש סיבות

טסטאצ'ו (testaccio) הוא אזור ברומא החורג מגבולות המשולש המסורתי שלי (משולש הכיכרות ספאניה-נאבונה-טרווי) ובכל זאת אני משתדל שלא להחמיץ ביקור בו. שלוש סיבות עיקריות לכך – השוק, אגוסטרלו ומעדניית וולפטי. כל אחת מהשלוש בפני עצמה אולי לא היתה סיבה לצאת מהמשולש, אבל השילוב של השלושה יוצר יום נהדר.

שוק טסטאצ'ו הוא שוק שכונתי גדול עם דגש יחסי על דוכני בשר. כבכל שוק – או שאתה טועם מריח וקונה (ואת זה אי אפשר לעשות וירטואלית), או שאתה מסתכל, ואת זה כן אפשר ולא צריך להוסיף מילים.

הפרושוטריה של לינה ואנצו.

 גם גורגונזולריה ופקורינריה ומורטדלריה ועוד הרבה דברים טובים

אנצו ולינה - גבינות ופרושוטו

אין סלט יותר טרי ממה שהוא מכין

אגוסטרלו היא מסעדה שכונתית קטנה שדומה כי דבר לא השתנה בה מאז ביקרנו בה לראשונה. זכרנו שלעת צהרים היא מלאה למדי (ובערב כנראה עוד יותר) והתפלאנו שכשנכנסנו ישב שם רק אדם אחד. איש מבוגר חנוט בחליפה כהה, חולצה לבנה וענוב עניבה תואמת, מסורק למשעי ישב בודד ליד שולחן וקרא את העיתון La Republica. כשנכנסנו והבטנו סביב, קם אותו אדם ממקומו ניגש לפתח הפונה למטבח והפליט פנימה C'e' gente! רוצה לומר "יש אנשים", אמר וחזר לקרוא את העיתון. במבואת המטבח לבש בזריזות בחור צעיר את סינר המלצרים המסורתי והושיב אותנו ליד אחד השולחנות. מכיוון שהמסעדה היתה ריקה, ביקשנו לשבת ליד שולחן לארבעה ליד החלון כך שנוכל לשים ברווחה גם את התיקים ושאר הדברים שעברו לבעלותנו בסיבוב בין דוכני השוק. זה היה בסדר מצידו של המלצר אבל הוא התנצל ואמר שאם אנחנו עוברים לשולחן זה, ליד החלון, הוא יצטרך בכל זאת להפריד את השולחנות ויקצה לנו רק שולחן זוגי. זקפנו גבה, כי המקום ריק, אבל הוא התעקש ואמר שעוד יתמלא. כאילו שלא ידענו.
זו היתה שעת צהרים מוקדמת ובתכנית הערב היתה מוזמנת ארוחה אצל ארמנדו, אז החלטנו על פסטה בלבד. היא קיבלה "שרוולים קצרים" (mezze-maniche) – סוג פסטה דמוית מקרונים – עם קרבונרה שכאן אינה עשויה מפאנצ'טה כמקובל ברוב המקומות בעוונותינו, אלא מבשר לחי חזיר, guanciale, ואל יקל הדבר בעיניכם. המקפידים על קלה כעל חמורה ברזי המטבח האיטלקי לא יהינו לקרוא בשם המפורש קרבונרה למה שהוכן מפאנצ'טה. המתכון המקורי (והטוב ביותר כמובן) הוא עם אותו בשר לחי, לא מעושן, ורק בשל קמצא ובר קמצא ובשל צרות עין החלו להחליפו בפאנצ'טה. ניגוב הצלחת עד צאת נשמתה העיד כאלף עדים על כך שצודקים המה.
בינתיים האיש בחליפה קיבל סלט ירוק. הוא תלה מפית צחורה על הצווארון, תיבל את הסלט בשמן זית וחומץ, בזק מעט מלח, מזג לעצמו כוס יין מהקראף של "חצי אדום" והמשיך לקרוא את העיתון.


קבוצה רועשת של 7 אנשים נכנסה ואיכלסה טור של שלושה שולחנות, זוג התיישב על שולחן אחר בקצה השני וגבר בודד התיישב על חציו השני של השולחן לארבעה שהיה שלנו בהתחלה והמלצר התעקש להפרידו. עוד שניים והמקום מתחיל להיות מלא.
בחצי השולחן שלי הונחה צלחת עם טונרלי (כאילו ספגטי) cacio e pepe, גבינת קאצ'וטה מותכת עם פלפל שחור. מנה מהקלאסיקה הרומאית שהגמברו רוסו הגדיר אותה "מיתולוגית" אז מי אני שאוסיף על כך, שהרי כל המוסיף גורע.

האיש בחליפה המשיך בסלט, הזמין פסטה איזו שהיא והמשיך לקרוא את העיתון.
השף יצא לאולם וניגש לאיש שחלק את החצי השני של השולחן שלנו, ברך לשלום ושאל אותו באוזן (ורק מפני שהיינו ישובים כה קרוב שמעתי) "מה להכין לך קרלו?" כמו מאמה איטלקיה או יידישע מאמע (יש כל כך הרבה משותף ביניהן) לבן האהוב שחזר הביתה.
לאחרונות היו רק מספר סוגי עוגות מסורתיות (טורטה דה-לה נונה וכאלה) שלא ממש בא לנו אז הסתפקנו בקפה.
האיש בחליפה הזמין secondo והפך דף בעיתון.

משם שמנו פעמינו ל Volpetti , המעדנייה הכי מעדנייתית שאנחנו מכירים ברומא, ואז גילינו שהם סגורים ביום שני. הסתפקנו בזכרונות ובחנויות אחרות.

בדרך חזרה ראינו שהאיש בחליפה סיים את הsecondo-, ניגב היטב את פיו במפית, לגם שתים שלוש לגימות מהמים המינרלים שעל השולחן והפך דף בעיתון. אח"כ הוא קיפל את העיתון לחצי, הניח אותו על השולחן לפניו ושאל את המלצר" קֶה דוֹלצֶ'ה צֶ'ה אוֹגִ'י?

AGUSTARELLO , via Branca 98, Testaccio. (closed on Sunday)

VOLPETTI , Via Marmorata, 47, Testaccio