25 נובמבר, 2010

טוליו – משחק מבחן לשחקן חיזוק

הרבה פעמים אנחנו נכנסים למסעדה על פי אינטואיציה. הריח, המראה, הקהל, כל אלה נותנים לנו איזושהי אינדיקציה ואנחנו סומכים על האינטואיציה.
לטוליו הלכנו על פי אינטואיציה מאד אינטואיטיבית. את ההמלצה על טוליו קיבלנו מזוג אנשים שאנחנו אפילו לא מכירים,  רק וירטואלית, וגם זה בקושי. אבל האינטואיציה אמרה לכו על זה. זה כמו שמאמן מכבי ת"א היה מקבל אימייל ממישהו שהוא בכלל לא מכיר, סתם חבר של חבר, ויספר לו על שחקן בגובה 2.16 שהוא שחקן טוב ומהיר וריבאונדר וכדאי להחתים אותו. והמאמן, בלי קטעי וידאו בלי לראות אותו בפעולה, ישר יחתים אותו, רק על פי אינטואיציה. המאמן דווקא רוצה שיצליח, אבל האוהדים, האולטראס הם מתחילים לנקר, איך אתה עושה את זה? מה אתה יודע בכלל מי ההוא ששלח את המייל? וכו'.
אז מכיוון שהמאמן לא רצה עניינים עם האולטראס, הוא לקח את ספר הספרים (הגמברו רוסו ירום הודו, מהדורה ישנה ומשופשפת) פתח ב"רומא" באות T, ואכן מצא את טוליו, ואפילו בציון מכובד. די היה להתחיל בקריאה "תמיד מלא מאד, מציע מטבח פשוט אך מדויק ומבוצע היטב..." וכשאומרים כך על מטבח טוסקני, לא נותר לו למאמן אלא להרים טלפון להזמין שולחן ולהעלות את שחקן החיזוק לחמישיה.

המקום גדול, מואר היטב, מלצרים מהוקצעים למשעי חנוטים בחליפות קרם. השולחנות צפופים (מידי) והקהל מעורב – איטלקי / תיירים.
מיד עם שריקת הפתיחה פרץ טוליו בהתגנבות יחידים, שאל "SIGNOR SACHI?"  וזרק זריקה ל-3 מטווח NBA, - צלחת עם קרוסטיני ומחית כבד  כמיטב המסורת הטוסקנית. זריקה מדהימה ל-3, הכדור צולל חלק לתוך הטבעת. רק רשת! הקרוסטיני האלה מזכירים את הקרוסטיני-כבד הכי טובים שאכלנו, מעשה ידיה להתפאר של אדה בפירנצה, כאלה שעד היום גורמים לבלוטות הטעם לעבוד על טורבו. המאמן חוכך ידיו בהנאה על ההצלחה עם השחקן החדש, האולטראס מתחילים לחבר שירי הלל בקצב. ברבע השני פריצה של טוליו עם טורטליני במרק. המאמן מבסוט ולמרות שלא היה מושלם הוא בהחלט חושב שיש כאן פוטנציאל ויש במה להשקיע, מזכיר מאד את תקופת בולוניה שם הוא אכל כאלה כמו גרעינים, האולטראס קצת מסויגים, רק "בסדר". ואז בא המהלך של המשחק – טוליו חוסם בהגנה, יוצא למתפרצת מהירה ומסיים בהאלי-הופ והטבעה שמקפיצה את המאמן ואת האולטראס לשמיים. מרק לחם טוסקני (ריבוליטה) שלא נראה כמוהו במחוזותינו זה שנים. מרק עשיר, סמיך עם הרבה תוכן שכמעט וצריך לאכול אותו בסכין ומזלג. מעולה! יצרני החולצות כבר מתחילים להדפיס חולצות עם המספר של טוליו. בטח יחטפו אותן האולטראס כמו פורצ'יני אחרי הגשם.
בפתיחת הרבע השלישי החלה נסיגה שעוררה סימני שאלה על ההחתמה. טונרלי עם גמברי וחתיכות גבינה (שאיני זוכר איזה) היו לא רעים אם כי בשביל למצוא את הגמברי היה צריך להרכיב את המשקפיים, ואוסובוקו שהיה בינוני מינוס, וגם זה ברחמים. אבל לגבי האוסובוקו חייבת האמת להאמר שהרף שהוצב ע"י האוסובוקו ב-l'altra isola במילאנו לפני שנה וחצי הוא כל כך גבוה ובלתי שביר שזה לא הוגן לתת למישהו לנסות ולשבור אותו וכל אוסובוקו לידו – סטיק יבש בפיתה. אבל גם כך זה לא היה משהו לכתוב עליו הביתה. "לך, יא מאמן דמיקולו, מביא לי שחקן מהתחת בשביל להחליף את זה שהיום כוכב ב- NBA " צועקים האולטרס. " יותר טוב היית משאיר אותנו עם ההוא". והמאמן שותק, כי הם צודקים והרבע הזה די על הפנים. לצד האוסובוקו היו ברבע השלישי גם כמה דברים טובים – ארטישוק רומאי (carciofo alla romana) שהיה רך טעים, נימוח ועדין ושמר על המוניטין של המנה ושל טוליו ושל יתר סוכני השחקנים שבתמונה.
ברבע הרביעי הצליח טוליו לשפר את הרושם בכידרורים ואסיסטים עם קינוח מיל-פאיי שהיה מיל-דרימס, והשאיר טעם טוב תרתיי משמע, וכן זריקה מחצי מגרש עם הבאזר – גראפה ע"ח הבית עם החשבון.
בראיון לאחר המשחק:
האולטראס: הוא שחקן לא רע, אבל לא שווה את הסכומים שמוציאים עליו. אפשר בכסף הזה למצוא שחקנים יותר טובים. אין לו מקום אצלנו בחמישיה, גם לא על הספסל.
המאמן: אי אפשר לשפוט אותו ממשחק אחד, כשהוא עוד לא מכיר את השחקנים האחרים. צריך סבלנות. יש לו רקורד מצוין, נחתים אותו, ניתן לו לשבת קצת על הספסל, יהיה קודם שחקן מחליף ואני בטוח שמהר מאד הוא יגיע לחמישיה.

כשחזרתי למלון, לקחתי את הגמברו וקראתי את כל הביקורת. היתה המלצה על מנות אנטיפסטי, על מנות ראשונות, אבל לא היתה אף מילה על המנות העיקריות. כמי שקורא את הגמברו כבר שנים, אני מצליח להבחין כבר בניואנסים האלה. אם לא הזכירו, זה לא מקרי. כנראה שגם הם אכלו את האוסובוקו אחרי שהיו קודם במילאנו (ושם אכן הרעיפו מחמאות, אבל זה בערך 800 ק"מ צפונה ושייך למשחק אחר)

(התמונה היחידה שצולמה היתה של הריבוליטה ומשהו התחרבש בצילום, אז זה מה יש.) 
Tullio
Via San Nicola da Tolentino 26
ליד פיאצה ברבריני
064745560


אין תגובות: