22 נובמבר, 2010

כשושנה בין החוחים

כל מי שעבר ליד הפנתיאון במהלך השנים שחלפו מאז שאודרי הפבורן וגרגורי פק רכבו על וספה ברחבי רומא (וזה היה בשנת 1953, לצעירים שבינינו), נזכר בוודאי בתרגילי הישרדות, התחמקות ובהתראת חטיפה שלמד בצבא או בכל מקום אחר לנוכח ציידי התיירים בחזיתות המסעדות הממלאות כל חלקה טובה בככר ומוצאותיה.
לפני מספר שנים גילינו את "ארמנדו בפנתיאון". ה"גמברו רוסו" מדריך המסעדות האיטלקי האולטימטיבי פותח את הדיווח על המסעדה בציינו את העובדה שארמנדו הוא זן נדיר באזור זה של מסעדות חוטפות תיירים, כשושנה בין חוחי מלכודות התיירים. ואח"כ ממשיך הגמברו ואומר -  "מטבח נקי ומדויק עם תפריט בנוי היטב המציע לצד מבחר מנות קלאסיות של המטבח הרומאי גם מנות שף יצירתיות..."
הזיכרון שלא נמחק מהפעם הקודמת היה ריח הטרטופו שמילא את חלל המסעדה בכל פעם שיצאה מנה כלשהי שהטרטופו היה חלק ממרכיביה. אודה על האמת שברגע שכזה אני מאבד את ההכרה, יוצא משרידי האיזון הנפשי שלי ומוכן לכל דבר שאדרש, אני מוכן לעלות על השולחן ולרקוד ריקודי בטן, אני מוכן לשטוף כלים במסעדה, מה שאדרש.
המקום אינו גדול, מלצרים לא רשמיים מידי ולא סחבקים מידי, בכל השולחנות דיברו איטלקית שוטפת (חוץ משולחן אחד בסוף הערב שהזמינו בו קולה, דבר המעורר ספק לגבי מוצאם של יושביו. בעצם אין שום ספק) והיה מענין לראות בזמן שהימתנו איך בשולחנות לידינו יושבים איטלקים וסועדים בהנאה מנות קלאסיות שאני מניח שגדלו עליהן בבית אמא ברוסקטה, סלטימבוקה אלה רומנה, חוגלה (? או עוף דומה אחר) עם פורצ'יני מבושלים בבירה ועוד כהנה וכהנה. אתה מסתכל עליהם איך הם נהנים ומבין למה לא מחפשים כאן תיירים.
אני על מנת הכמהין שלי לא ויתרתי. כמו ג'נקי בקריז המתנתי למנת הרביולי בשמנת וכמהין, דופק מהיר, זיעה קרה, רעד קל בידיים. כשהונחה המנה על השולחן, לא התנפלתי עליה כצפוי אלא קודם כל היסנפתי. ניחוח הכמהין מילא את חלל האף, ירד דרך הקנה לריאות וכל ה-vital capacity של הריאות התמלאה באותו משהו שאו שאתה דפוק ואינך יכול סבול אותו או שאינך יכול לעמוד בפניו, ואני לא דפוק. רק אח"כ התפניתי לאכול טיפין טיפין, פרור אחר פרור מנסה לשמר את הטעם עד לפעם הבאה.
מצידו השני של השולחן הזמינה היא ניוקי עם רוטב על בסיס גורגונזולה. הניוקי היו מצוינים, היא אמרה, והרוטב טוב אבל לא WOW. לא בדקתי כי אני הייתי כבר בסוטול של כמהין, אישונים מורחבים, נשימה מהירה והרגשת ריחוף שקט ושלווה.
לא להתבלבל. זה לא בראן-פלייקס
לעיקריות הזמנו סלטימבוקה אה-לה רומנה לי, שהיתה מדויקת ועשוייה למשעי עם פרוסת פרושוטו פריך למעלה ורוטב סמיך סביב. ליקקתי עד תום גם את הקיסמים. היא הזמינה תבשיל עגל ברוטב על בסיס בלסמי עם עלי רוקט טרי. כרגיל הוטל עלי לסיים גם את המנה שלה ועשיתי זאת בחדווה גילה דיצה ורינה, ולא בכדי.
קינחנו בטירמיסו עם פירות יער – חידוש מרענן למתכון הרגיל. היה רך וקרמי להפליא, כאילו שהוכן זה עתה. 


נפרדנו בלהתראות, וכמה שיותר מהר.
ARMANDO AL PANTEON
Salita de' Crescenzi 31 (ליד הפנתיאון)
Tel: 0668803034

סגור שבת בערב וראשון


אין תגובות: